האם סטינג? / נשמות של חיילים מתים ואהובים בלב ריחפו מעל בתינו, עירנו, חיינו השבוע. אב שכול קירב בהופעה את תמונת פני בנו החייל ההרוג למצלמה הראשית (מאלה שמצלמות את ההופעה) כדי שיראו מקרוב את אבלו קורע הלב. הרפתנים והחקלאים האמיצים נאחזו בקרקע המופגזת בצפון. ואילו אני, לפני שיצאתי להופעה באמפי נהלל חשבתי אם סטינג גם עובר הופעות כאלה. כלומר שכמה שעות לפני הופעתו יורים נניח על לונדון, פריז, אוסלו, וההופעה בספק? אז זה מה שקרה לי עם ההופעה הענקית כאמור באמפי נהלל בשבועות. כל הכרטיסים נמכרו. אנחנו התארגנו לצאת ואז נורה מטח של חיזבאללה לכיוון טבריה והסביבה. לא שטבריה היא נהלל. ואגב, אם ממשיכים בקו הזה, אז האם סטינג חש אי פעם שמישהו הפנה לו עורף? או בעצם לחיילים שרצים כמו "טאטעלך" (ביטוי יידישאי לילדים טובים) למילואים. ושבדיוק בגלל הפניית העורף של האנשים בחליפות לנופלים, למעבדי האדמה (החקלאים) ולתושבים שפונו מהצפון, הדרום ובקרוב המרכז, הארץ זזה ממקומה.
"עדת מתמרני הגיוס" היה קורא לזה אלעדיקו לו היה חי (שנה למותו. עלינו אל הקבר וביקשנו סליחה על טעויותינו). הוא היה אומר ביידיש: עושים "חויזיק" (צחוק) מכולם.
הטור המלא של דניאלה לונדון דקל מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 11:13, 19.06.24