שלושת החטופים סיפרו שהם ישנו כשהגעתם וגם המחבלים.
"נועה הייתה מפוחדת, ישבה בפינת המיטה במצב של הלם. אחד הלוחמים אמר לה: 'באנו להציל אותך, צבא, באנו להציל אותך', היא הייתה בשוק ואמרה: 'שנייה'. היא התמהמהה, אז אמרתי לאחד הלוחמים: 'אחי, תרים אותה', והוא עשה לה שק קמח, עם לוחם מקדימה ולוחם מאחורה, כמו שכפ"ץ אנושי, ופשוט יצאנו בנסיגה החוצה.
וידאנו שכולם יצאו ונסענו. ואז המפל"ג אמר לה: 'נועה, אנחנו מהימ"מ ומהשב"כ, באנו להחזיר אותך הביתה'. אחד הלוחמים אמר: 'אנחנו מאוד מתרגשים שאת פה וגאים בך'".
"היו יריות, אבל הרגענו אותה שזה ירי שלנו", מספר פקד ע'. "נועה ישבה ממש לידי, סוג של חצי עליי, עדיין רועדת, מאוד מפוחדת, ואז היא הסתכלה עליי ושאלה: 'אמא שלי בחיים?' עניתי לה: 'כן'. והיא הסתכלה על כולם ושאלה: 'אתם בטוחים?'".
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
