תא"ל (בחופשת שחרור) עופר וינטר הגיע לכנס באיחור של שעה, כמצופה מגיבור היום. הוא נכנס לאולם עטוף בארבעה צלמים נרגשים וגל של מחיאות כפיים. עמית סגל, המנחה המגזרי, תרם את שנינתו מהבמה. "מעניין אם דובר צה"ל מרשה למחוא כפיים", אמר. הוא היה היחיד שצחק.
"זמן הכרעה", כך נקרא הכנס שהתקיים שלשום באקספו תל־אביב. המארגנים הבטיחו שזה יהיה גדול כנסי הקצינים שידעה המדינה – 1,000 קציני מילואים תחת גג אחד, סיסמה אחת. הגיעו כמחצית המספר, רובם המכריע צעירים בני 25 עד 40, חובשי כיפות סרוגות, מכיפות מיקרו סמליות, תלויות על בלימה, ועד כיפות גוש אמונים, סרוגות על מלא. רבים הגיעו כשאם־16 תלוי על כתפם או אקדח בחגורתם – תושבי התנחלויות.
התיאור הזה לא נועד לגמד את משקלם הציבורי – להפך. בתוך חמש עד עשר שנים הם ושכמותם ייתנו את הטון בשדרת הפיקוד בצה"ל. לאחר משבר ההתנתקות הציבו ראשי המתנחלים מטרת־על לצעירי המגזר שלהם – להתנחל בלבבות. התנחלות בלבבות היא מסע ארוך ומורכב, אבל בשני מגזרים משמעותיים – צבא ותקשורת – ההתנחלות בעיצומה.
הטור המלא של נחום ברנע מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
