שתי תפניות אסטרטגיות חוותה ישראל מאז אוקטובר 2023. הראשונה הייתה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס, ופתיחת המלחמה בידי חיזבאללה בצפון. ההתרעה הישראלית לא תיפקדה. ההרתעה הישראלית לא עבדה. ישראל הגיבה בהפעלת כוח יוצא דופן בדרום, ובמגננה אגרסיבית בצפון. מטרות המלחמה הושגו באופן חלקי: יכולותיו הצבאיות של חמאס נהרסו במידה רבה, אבל לא לחלוטין. אין משטר חדש ברצועת עזה, ולכן חמאס, מעל או מתחת לשטח, עודנו בשליטה. זה נכון גם באזורים שבהם צה"ל לחם, טיהר ופירק תשתיות טרור. עשרות חטופים חזרו הביתה, אבל רובם לא, וסיכוייהם של האחרים לשוב הביתה בחיים דועכים. חיזבאללה ספג מכות כואבות, אך הצפון שומם. תושביו פליטים. מראשית המלחמה אני יורד דרומה, לעוטף עזה, או עולה צפונה, לאצבע הגליל או הגליל המערבי. בצפון התחושה מפחידה יותר; שם האויב לא רוסק.
התפנית השנייה אירעה השבוע, במתקפה ישירה ומסיבית של איראן על מדינת ישראל. אפשר לשמוח ולהכיר תודה לצה"ל, חיל האוויר, אמ"ן, בנות הברית שלנו, התעשייה הביטחונית המפוארת שבנינו כאן. כל השמחה הזו לא צריכה להסתיר את התפנית: כוחה של ישראל כה מדורדר שמשטר האייתוללות עשה דבר יוצא דופן – ביצע מעשה של פתיחת מלחמה נגדנו. ההתנקשות בדמשק הייתה, ובכן, התנקשות. לא התקפה על אדמת איראן, ולא אירוע פומבי. בוודאי שלא הודעה רשמית על מתקפה אווירית כוללת. למען הפרספקטיבה: רוסיה בכבודה ובעצמה לא ביצעה מתקפה כה נרחבת נגד אוקראינה של טילים בליסטיים כבדים, בלילה אחד, בכל המלחמה. בניגוד לכל תיאוריות הקונספירציה, איראן תיאמה את שעת הגעת הכטב"מים, טילי השיוט וירי הטילים הבליסטיים; המתקפה תוכננה להצליח, לא להיכשל. חיל האוויר המחיש יכולת עילאית, והיא חסכה לנו נזקים וקורבנות.
אך התפנית שביצעה איראן, להתערב ישירות במלחמה ולתקוף חזיתית, נובעת ישירות ממצבה האסטרטגי הקשה של ישראל. האם ב־5 באוקטובר 2023 טהרן הייתה מעיזה לבצע מתקפה כזו, בתגובה להתנקשות בדמשק? כמובן שלא. גם התגובה הבינלאומית החריפה שראינו הייתה חריפה הרבה יותר, אילולא המלחמה בעזה.
מתוך הטור של נדב איל במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
