ביקור בבית חולים חילץ את ג'ימבו ג'יי מבועה של התנתקות אישית, אחרי שנאלץ לברוח יחד עם משפחתו מקיבוץ אור הנר בדרום ב־7 באוקטובר. "השעות הראשונות של המלחמה מעורפלות לי, אפילו השבועיים הראשונים. היה משהו שהתחיל לאפס אותי: יום אחד אמא שלי כתבה לי שחברה סיפרה לה שיש לוחם מלוט"ר שנורה ב־7 באוקטובר, נפצע קשה והוציאו אותו משחרור לכמה שעות הביתה, לחגוג יום הולדת. שאלו אם אני יכול לבוא לבקר אותו.
"מאוד רציתי ללכת אבל וידאתי עם שני אשתי, כי להשאיר את המשפחה בימים האלה לבד היה עניין רגשי ופסיכולוגי. שני אמרה לי, 'ברור, אתה חייב ללכת'. אותי זה מאוד שימח, כי זה בעצם החמצן שלי. באנו אליו, אוריה הגיטריסט ואני, וזו הייתה הפעם הראשונה שפגשתי את האופטימיות שדיברו עליה אז, החוסן של העורף הישראלי, של ארבעה אחים שכולם בשירות תוך כדי המלחמה, בתפקידים שאסור לפרט. וכולם עם חיוך. שנה אחרי, אותו פצוע הגיע להופעה שלנו בבארבי בתל־אביב. במשך חודשים אני כותב לו 'תבוא כבר למופע'. הוא פשוט נשאר איתי מאוד חזק כי הוא גם הוציא אותי מאיזה בור".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן