בסוף אנשים יחזרו; ירטנו ויחזרו; לא כולם – רובם. הצמא לנורמליות, אמיתית או מדומה, יחזיר אותם הביתה. זה מה שקורה בעוטף עזה, וזה מה שיקרה בצפון. בממשלה מבינים את זה, ולכן נתניהו ושריו יכולים להרשות לעצמם להתעלם מההתבטאויות הקשות, המתריסות, של ראשי היישובים. הם התגברו על משפחות החטופים ועל המחאה נגד ההפיכה המשטרית. ההתמודדות עם המחאה בצפון היא בהשוואה טיול בפארק.
על פי ההסכם, ב־60 הימים הקרובים ייסוג צה"ל בהדרגה לקו הגבול, וצבא לבנון יתפוס את השטח במקומו. הבעיה היא החיכוך – החיכוך עם האזרחים הלבנונים שיבקשו לחזור, החיכוך עם חיילי צבא לבנון, החיכוך עם הגנרל האמריקאי שאמור לפקח על התהליך מביירות. החורבן שישראל משאירה בכפרים לא ישמח את הלבנונים החוזרים. בצה"ל מניחים שכל עוד יש לחיזבאללה אינטרס במימוש ההסכם, הבעיות ייפתרו. האתגר הגדול מחכה בהמשך הדרך.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
