רצינו להיכנס לחוות "עמק תרצה" אבל שביל העפר המוביל אליה היה כולו בוצי, עיסה טובענית לרכב רגיל. זו חוות רועים שהוקמה בקיץ 2020 בגבעות שמעל ההתנחלות חמרה בצפון הבקעה ונתונה מאז יום חמישי שעבר תחת סנקציות של הממשל האמריקאי מתוקף צו נשיאותי מיוחד של הנשיא ביידן. לא רק על החווה הוטלו סנקציות, גם על האיש שהקימה וחי בה עם אשתו וילדיו, משה שרביט.
זו פעם שנייה שלנו באזור החווה. הפעם הקודמת הייתה בפברואר 2021 כשבאנו לכאן עם כתב ההתיישבות אלישע בן קימון ופגשנו בשטח את הרועה מועין שיחדי אבו־כבס שסיפר איך השכן החדש ממרר את חייו. "יש לנו עדר כבשים ופתאום לפני חמישה חודשים קמה לנו פה חווה של יהודים מעבר לג'בל", אמר לנו אז. "הוא קוראים לו מוסא, משה אצלכם, והוא נותן לי הוראות לאן ללכת עם הכבשים שלי".
"כל החיים שלי וכל החיים של אבא שלי, שנולד כאן, אנחנו באים לפה עם הכבשים שיאכלו ופתאום הבחורים הצעירים שעובדים אצלו אומרים לי 'אל תבוא לפה יותר, אסור לך'. הם שולחים כלבים תוקפניים לנבוח על הכבשים שלי ולהבהיל אותם. היה פעם שכלב נשך כבשה שלי ופצע אותה. אחד מהם הצליף בי עם מושכות של סוס. הם גם הגיעו אליי הביתה, שלושה ק"מ מפה, ואיימו שיותר לא אצא עם העדר למרעה, הצביעו עם היד לכיוון הזה ואמרו 'אל תבוא לשם יותר!'"
אחרי שנפרדנו ממנו עלינו על שביל עפר שאז עוד לא היה חסום במחסום ונסענו לחווה. בעל הבית, שרביט, בחור בשנות ה־20 לחייו עם כובע מצחייה מרוט וטי־שירט של ארגון השומר יו"ש עם הכיתוב "לא ארץ נוכרייה לקחנו", עמל בדיוק על הקמת מבנה עם עוד חמישה בחורים. היה שם דיר מגודר, שני סוסים במכלאה, מכל סילו ששכב על הארץ ומבנה ארעי שכנראה שימש למגורים. שרביט סירב לקבלנו. "אני עסוק מאוד", ניפנף אותנו, "אין לי זמן לזה".
כשאמרנו השבוע לאלי אבידור, מהנדס בטיחות אש מגבעתיים בעשור השמיני לחייו, המלווה רועים פלסטינים באזור במסגרת ארגון "פעילי.ות בקעת הירדן", שאנחנו מתכוונים לגשת לחווה של שרביט, הוא הזהיר אותנו שאנחנו מסתכנים בעיכוב של שעות. "גם אם המחסום יהיה פתוח הם ייצאו אליכם עם ג'יפ שיחסום את הדרך", אמר, "יחקרו מי אתם ולמה באתם ויקראו לצבא שיזמין משטרה ותעוכבו שם שעות. אני יודע כי זה קרה לפעילים שלנו".
לחווה אי־אפשר לגשת אלא רק בתיאום טלפוני מראש, אחרת אתה מסתכן בחסימה. כך קורה גם בשאר החוות שהוקמו בשיטתיות ומרץ בשנים האחרונות בכל רחבי הגדה, מדרום הר חברון ועד צפון בקעת הירדן. תחילה נכבש שביל עפר, אחר כך המועצה או גוף ממשלתי אחר מימנו סלילת כביש, והדרך לשם או חסומה במחסום או מנוטרת בתצפיות שמזניקות אליך את אנשי החווה ובעקבותיהם גם את הצבא שממהר כאן להגיב לכל קריאה של המתנחלים.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
