ריח השריפה נותר חזק למרות שחלפה למעלה מיממה מאז שכובתה האש. זה מחזה שכמותו ראינו לצערנו אין־ספור פעמים מאז פרצה המלחמה באוקטובר: מבנה שספג פגיעה ישירה של רקטה. שכן אחד אומר שפגע כאן קסאם, השכנה מולו אומרת רסיס של מיירט, אבל מה זה משנה, המחסן של משפחת רביבו גמור. נהרס כולו. הגג התפרק וכל התכולה התפוצצה והתלקחה. בסמוך לו שרד עץ שסק עמוס פרי שאיש לא קטף או יקטוף מהסיבה הפשוטה שהבית עצמו לא ראוי למגורים, הוא עדיין בשיפוצים מאז שספג פגיעה ישירה ב־7 באוקטובר.
מדדנו במפה של גוגל. מרחוב הרמב"ם 13 בשדרות, הבית שחטף בבוקר חג הפסח פגיעה ישירה, ועד למרכז בית־חאנון שבצפון רצועת עזה, שממנה שוגרה הרקטה, יש בקושי שני ק"מ בקו אווירי. למרות המרחק הקצר הזה, השדרותים היו בטוחים שבית־חאנון – שממנה טיווחו את העיר כל השנים – נגרסה תחת שרשראות הטנקים של צה"ל; שהבתים בה נחרבו עם כל התשתיות והיא אינה מהווה עוד סכנה. ממקום גמור כזה כבר לא יעופו רקטות.
את זה חשבו תושבי העיר, אחרת לא היו חוזרים. זה מה שאמר לנו דני סוויסה מהפיצוחים. הוא עצמו התפנה בתחילת המלחמה אבל חזר תיק־תק לעבודה בבית הקלייה שלו. אחרים נתקעו חמישה חודשים בבתי מלון. חיו ארבע נפשות בחדר של 20 מטר ומרטו זה לזה את העצבים. "ואז אמרו להם לחזור כי שדרות עכשיו בטוחה", הוא אומר, "שחלפה הסכנה. אנשים חשבו שהאיום הוסר. שאין יותר בית־חאנון. פתחו את הגנים ובתי הספר ואנשים חזרו כי כמה אפשר להשאיר את הילדים בלי מסגרת מסודרת, בחדר מלון צפוף. בסוף־בסוף אתה מתגעגע לבית שלך, לריח של המצעים שלך. להגיד לכם שהאווירה פה בעיר טובה עכשיו זה לא יהיה אמת. האווירה קשה. האזעקות התחדשו לפני בערך חודש ואתה רואה שאנשים בחרדה. מבולבלים. יכולים לעבור כמה ימים של שקט ואז בום, אזעקות. כל מי שאני מדבר איתו אומר: 'בשביל מה היינו חמישה חודשים מחוץ לבית כמו פליטים? בשביל לחזור ולחטוף עוד פעם קסאמים?' אנשים היו בטוחים ששדרות בטוחה, בגלל זה הם חזרו".
הכתבה המלאה של עודד שלום במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 14:02, 25.04.24
