התמונות שמגיעות עכשיו מהכפרים הלבנוניים שנכבשו מחריפות את משבר האמון. הצבא ידע שהם הולכים לעשות לנו 7 באוקטובר ולא עשה כלום. גם אחרי ה-7 באוקטובר הצבא רצה להכיל. הפקרתם אותנו. משבר האמון ישוב ויכבוש את סדר היום כאשר הצבא יבקש לסיים את העבודה בכפרים הסמוכים לגבול ולהחזיר את הכוחות הביתה. יואב גלנט, שהיה בצפון ביום ראשון, דיבר על שבועות. אפשר להניח שהאגף הקיצוני בקואליציה יזעק נגד הנסיגה. ההתנגדות תגיע לרשתות. היא לא תפסח על המפונים מהצפון. למה, הם ישאלו, ניקיתם את הכפרים האלה ולא כפרים אחרים, במעגל השני והשלישי? שם אין פירים? שם אין אמל"ח? למה הרקטות ממשיכות לרדת עלינו? איפה השקט שהבטחתם, איפה הביטחון?
צה"ל נכנס לכפרים בלבנון כדי להרוס את התשתית שהכין חיזבאללה לקראת פשיטה על יישובים בישראל. זאת הייתה ועודנה המטרה. היא תושג, אבל אליה וקוץ בה: צה"ל מונע בדרך הזאת מה שלא קרה אבל לא מונע את מה שקורה. הטילים, הרקטות, הכטב"מים ימשיכו לחצות את הגבול, להרוג אזרחים וחיילים ולשבש את שגרת החיים בצפון. האופציה השנייה היא להמשיך לטהר כפרים, עוד ועוד צפונה, עוד ועוד לעומק, עד להקמת רצועת ביטחון קבועה, שתמתח את המערך הקרבי עד מעבר לקצה ותנפיק לנתניהו את מלחמת הנצח שהוא מאמין בה. האופציה השלישית היא להגיע להסכם עם ממשלת לבנון שבמוקדם או במאוחר יופר. אין אופציות טובות בלבנון, אין פתרונות בית-ספר. יש, כמובן, אופציה רביעית: להימנע מהחלטות ולתקוע את הכוחות בשטח, מתמרנים ומדממים בתוך ואקום. על במותיך חלל. זה עבד לא טוב בעזה, ואין סיבה שזה יעבוד טוב יותר בלבנון.
הכתבה המלאה מחכה בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן