"אם אני חושב שבעזה הרוב מעורבים, או מנגד שאמנים ישראלים בחו"ל שומרים על שתיקה מול פשע העם שהתחולל פה, אני צריך לתתאת הרוח הגבית גם אם זה במחיר אישי, גם אם אדע שלא יזמינו אותי לפסטיבל הבא של מוזיקתעולם בקופנהגן או לא אהיה בסדרת המינויים של מוזיקת עולם בשווייץ. אני יכול להבין את זה. עוד דבר שגרם לי הפעם לחרוג ממנהגי ברשתותולדבר - אתה נכנס בימים הראשונים אחרי ומבין שכל מה שיש זה רק הנהגה אזרחית".
כלומר, אין מי שידבר וידברר.
"זה אותו עניין. אתה מבין שאם אתה לא מדברר את המלחמה ואת הקטסטרופה כלפי העולם, ואם יוסף חדאד ונועה תשבי לא ידבררו - אין מישהו אחר שעושה. אז אתה נוסע ועושה ראיונות ומדיבר ומסביר בעולם מה זה בדיוק 'פרי פלסטיין'".
זזת פוליטית ימינה?
"אני חושב שהדעה הפוליטית שלי האישיתהיא לא עניין של אנשים, אבל בנושא המלחמה אין אופציה אחרת מלבד לזוז יותר ימינה. גם אם אתה איש שמאל, בזמן מלחמה כזו, אחרי מה שקרה, איך אפשר שלא? כל כולה של המלחמה הזו היא פשע מלחמה אחד גדול מנקודת ההתחלה ועד הסוף שלא רואים. מהכניסה למיטה של הילדים, לחדר הזה שמלא תום, מעשי האונס, העינויים, חטיפות של אנשים".
הכל נכון, אבל אוסיף שיש לך אחריות, אתה משפיע, עוקבים אחריך. אולי כשהדם חם, עדיף לא לכתוב?
"כשאני חושב על ילדים שנטבחו או נשים שנאנסו וחלקן הוחזקו בכלל בבתים של אזרחים בתוך עזה, מה שמעניין אותי זה הסבל של בני עמי כרגע ופחות אם אחמד טיבי ירגיש אם זה לא נוח או אם כמה צקצקנים יתהו באיזה צד פוליטיאני. יש גבול".
הכתבה המלאה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
