תמיד חששתי מהרגע שבו תהיה לי כלבה זקנה, כלבה הרבה פחות יפה. לא סמכתי על עצמי שאני לא אהיה שטחית לגבי זה, כי באמת שאני טיפוס שתמיד יעדיף את החדש והנוצץ ולא את הישן והבלוי. אבל העובדה היא שמהרגע שלסקה הזדקנה, אין יום שעובר שהיא לא מלמדת אותי שיעור במה זה לאהוב על אמת. אני אוהבת אותה היום פי מיליון יותר ממה שאהבתי אותה כשהיא הייתה גורה לוהטת עם פרווה של כלב דיסני. אוהבת אותה דווקא בגלל הפגיעות שלה. דווקא בגלל הריח הנורא של האבנית שבוקע לה מהלוע בבקרים. "מספיק שתטפלי בה, את לא צריכה להתאהב בה", רן תמיד אמר לי אז, בימים הרחוקים שחששתי שאני לא מספיק מתחברת לכלבה שלנו. "אהבה זה טיפול", רן אמר, "כשמטפלים במשהו ועושים את זה שנים, בסוף גם אוהבים אותו. הכלבה הזאת תהפוך לתזכורת של כל היכולות האנושיות הכי יפות שלי ושלך".
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 11:02, 16.05.24