כאשר אלמה אברהם בת ה–84 שוחררה מהשבי ללא הכרה, עם טמפרטורת גוף של 28 מעלות, הרופאים קראו למשפחתה להיפרד. איש לא האמין שהיא תצליח לשרוד אחרי 49 ימים לבד במנהרות חמאס, עם הקצבה של שישה תמרים ליום וכמעט
בלי מים. אבל אלמה הצליחה להפתיע את כולם - וחזרה לחיים.
יש לך מסר לממשלה, שצריכה לקבל בימים אלו החלטות קשות?
“אני לא מבינה על מה מתלבטים, חייבים לשחרר אותם, את כל החטופים. מיד! היה צריך כבר לשחרר אותם. תראו אותי, מה עברתי. זה גיהינום. אני מתראיינת רק בשביל זה, צריך להחזיר אותם הביתה כמה שיותר מהר”.
למרות שאת ימיה האחרונים בשבי חמאס היא זוכרת דרך מסך סמיך של הכרה מעורפלת, תמונה אחת היא זוכרת בבירור - זו שבישרה למעשה את השחרור המתקרב. "פתאום נתנו לי בקבוק מים ביד והבנתי שמשהו משתנה. הבנתי שאני אולי חוזרת הביתה, חזרה לי התקווה. עד אז הייתי מקבלת בבוקר שישה תמרים קרים מהמקרר, זה האוכל היחיד שקיבלתי, מהיום הראשון עד היום האחרון במנהרות. היו ימים שלא הייתי מקבלת תמרים בכלל. אולי אפילו לא אכלתי כמה ימים רצוף, אבל הרגשתי שזה יום אחד. הקיבה שלי כל כך הצטמקה שלא הרגשתי רעב.
"בהתחלה עוד יכולתי ללכת, הייתי פצועה בידיים אבל יכולתי לקום מהמזרן ולבקש ללכת לשירותים. עם הזמן שחלף, כבר לא הצלחתי לקום מהמיטה, רק שכבתי. וכשהשומר היה מכניס לי מים, הוא היה שם אותם ליד הדלת, רחוק מאוד ממני, כי הוא ידע שאני לא אצליח לקום ולהגיע. האוכל היה קרוב, המים מאוד רחוקים, ככה יצא שכמעט ולא שתיתי מים".
ביקשת מהם שיקרבו את המים?
"ביקשתי, זה לא עזר. עד שהתייאשתי מלבקש".
