אחרי הגינויים, הנאומים וגלי הסיסמאות, ישראל נותרת עם העובדות: היא חוותה השבוע תבוסה משפילה בקרב על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. היא ספגה את המכה המשפטית הקשה ביותר מאז קום המדינה. הצביעות, הסטנדרטים הכפולים, ההטיה הקבועה נגד ישראל בגופים בינלאומיים - הכל נכון. ויתירה מזו: מצפון לישראל שוכנת אותה נסיכות מופלאה של זכויות אדם, ושמירה קפדנית על כללי המשפט ההומניטרי. בשאר אל אסד שליט סוריה ובני בריתו אחראים לרצח המוני ופשעים נגד האנושות שהחלו לפני הרבה יותר מעשור. כאן לא מדובר על ניסוחי ניסוחים שמהם מסיקים שישראל שאפה להרעיב אזרחים; במקרה הסורי מדובר על משטר שהקים קרמטוריום כדי לשרוף את גופות מתנגדיו שהוא מוציא להורג, המונית. נגד אסד לא יצאו צווי מעצר. סוריה, כמו ישראל, איננה חתומה על אמנת רומא. סין ורוסיה לא איפשרו את הפניית המקרה ממועצת הביטחון לבית הדין הפלילי הבינלאומי. במקרה של ישראל, ביה"ד קנה את סמכותו מתוקף היותה של "פלסטין" - מדינה שאיננה מדינה, יצור פוליטי שלא היה בתולדות המשפט הבינלאומי - חברה באמנת רומא. המורדים בסוריה לא קיבלו הכרה כזו. ולזה קוראים סטנדרט כפול, מעוות.
במובן ריאליסטי, כל זה לא משנה. מה שחשוב לישראל כעת הוא לנסות לכמת ולבלום את הנזק. את המחיר על צווי המעצר לא ישלמו גלנט ונתניהו, אלא אם יבחרו לטוס לביקור באירופה. הגבלת הנסיעות של נתניהו היא הבעיה הקלה ביותר למדינת ישראל כתוצאה מהחלטת בית הדין. הבעיה האדירה היא ההשלכה על מעמדה של ישראל ושורה ארוכה של עניינים - ממכירת נשק ועד לגורל חיילים וקצינים שיגיעו לחו"ל.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן