זיכרון ילדות צף בדמיוני. זוכר אני את עצמי עומד ליד אבא, מעוטף כולו בטלית לבנה, בתוך המון מתפללים צפופים, כולם עולים חדשים, עטופי טליתות לבנות המכסות את ראשיהם, והם גודשים את צריף בית הכנסת במעברה בבית מזמיל בראש השנה, אחר שפייטו עקידה וקראו פסוקי מסתורין, כופפים את ראשם, ממתינים לתרועת השופר. דממה גמורה, ומתיחות דרוכה, ואני ילד בן שש, ליבי הומה ונרגש, ולא יודע על מה.
מה הן המחשבות החולפות בראשו של אדם מישראל כשהוא עומד כפוף ביום זה, ראשו עטוף בטלית וכולו ריכוז לשמוע קול שופר? מה הוא מהרהר אותה שעה? "אשרי העם יודעי תרועה השם באור פניך יהלכון", אומר המקרא. אשרי מי שיודע מה קורא לו השופר בקול: שפר מעשיך! וכדברי הרמב"ם: "עורו ישנים משנתכם, ונרדמים הקיצו מתרדמתכם, וחפשו במעשיכם, וזכרו בוראכם, וחזרו בתשובה, הביטו לנפשותיכם, והטיבו דרכיכם ומעלליכם, ויעזוב כל אחד מכם דרכו הרעה ומחשבתו אשר לא טובה".
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
