עמית: לילה בהיר אחד קיצי חיכה לארוחת הערב שלו. כבר שלוש שעות שהוא מסתובב בין פחי אשפה, עבר את העיראקים שמשחקים שש־בש, חשב יזרקו לו עוגייה עיראקית, חצה את כל דיזנגוף ולא נותר פירור בפחי האשפה. קיצי המשיך ברחובות תל־אביב עד שהגיע לרחוב יודפת 9, שם נהנה מפיצה מעדנות זרוקה. בעודו שובע מריבועי הפיצה, שמע קול בוכה של גבר מגיע.
אתגר: הדבר היה נמוך ושעיר והזכיר לקיצי איזה חתול שמנמן, שפעם רב איתו מכות בפארק הירקון. אבל בניגוד לחתול הערס ההוא, שכמעט והוריד לקיצי אוזן, הגבר הזה בכה כמו מטורף. קיצי אף פעם לא שמע יצור חי בוכה ככה. "כנראה", חשב לעצמו קיצי, "שהחתול־אדם הזה עבר משהו באמת נורא". הוא התחכך חיכוך מנחם בשוקו השעירה של הגבר, וזה התכופף מיד בפנים רטובות והתחיל ללטף אותו.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "ספרות ותרבות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן