כאשר מכשירי הקשר של הטייסים מעל עמק החולה דיווחו כי "נחיל מצנחי הרחיפה" הוא בעצם להקת ציפורים, במערכת הביטחון לא ממש נשמו לרווחה. נכון, התקיפה של כל חברות הציר לא התרחשה לפי המתוכנן, ותוכנית רדואן והתוכנית הרב־צירית הגדולה לא הופעלו. אבל בקהילת הביון הישראלית לא הייתה ידיעה כי מנהיגי ציר הרשע, זולת חמאס, שעל ההחלטה שלו נודע מאוחר מדי, החליטו לצאת לתקיפה. סוג כזה של תקיפה כוללת כלל לא היה עולה על דעתם של מנהיגי ציר הרשע עשר או חמש שנים קודם לכן. ישראל נתפסה אז כחזקה מדי; כזו שאולי אפשר לפגוע בה מדי פעם, אבל לא לכבוש ולהשמיד. אלא שבשנים האחרונות התפיסה של חברות הציר עברה שינוי מהותי ועמוק. השינוי הזה יצר בקרב חברות ציר הרשע אמונה - אצל חמאס יותר, אצל חיזבאללה במידה פחותה יותר - שכן, הן מסוגלות לתקוף את ישראל ולהביא להשמדתה. בלי המהפך התפיסתי הזה לא הייתה מתרחשת המתקפה של חמאס, והחברות האחרות של הציר, איראן וחיזבאללה, לא היו מתקרבות מאוד לביצועה.
השאלה הגדולה היא מה גרם לשינוי הזה. גם במודיעין הישראלי הבינו מהר מאוד כמה חשוב לענות על השאלה הזו. כבר בנובמבר אשתקד הוקם באמ"ן צוות מיוחד של חוקרים מיומנים בראשות קצין בדרגת אלוף משנה, שיחקור מה גרם לשינוי התפיסתי הזה, מתי הוא קרה, וכיצד התפיסות הללו השתנו. חשוב להבין: אלו לא שאלות אקדמיות או היסטוריות. צה"ל באותה עת כבר נכנס לעזה, והאפשרות למלחמה - שאכן הגיעה - מול שאר חברות הציר הייתה ריאלית. משהו עמוק מאוד בהבנה הישראלית את האויבים שלה היה שגוי, ואף אחד לא רוצה להיכנס למלחמה שבה הוא לא מבין מה הצד השני חושב. באמ"ן קראו ליחידת החקירה המיוחדת הזו "צוות הדרך למלחמה". השם אולי יבשושי להפליא, אבל המשימה של חברי הצוות הפכה לאחת החשובות, ואולי המשפיעות ביותר על ההבנה כיצד התרחש ליקוי המאורות הגדול בתולדות מערכת הביטחון הישראלית. עכשיו, לראשונה, מפרסם "7 ימים" כמה מהמסקנות העיקריות שאליהן הגיע הצוות.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
