אלפי מטבחים לוהטים לא הכינו את שף אסף גרניט לסצנה שחווה בעזה. הוא במדים, מסופח לחיל הרפואה, חובש ומדריך חובשים, יומיים אחרי פתיחת המלחמה. הצוות נכנס למתחם ארעי שבו מוחזקים מחבלי חמאס כפותים, חלקם פצועים, מדממים. "סיטואציה מאוד קשוחה. אני פוגש את הצוות הרפואי שמטפל במחבלים שבויים שעכשיו הביאו, אזוקים. הם פצועים, וצריך לחקור אותם. כמובן שיש מגוון פציעות ויש לנו ערך לחיי אדם, גם אם הם רוצחים".
דילמה מטלטלת.
"אני מגיע והם עצורים על הרצפה, שומרים מסביבם. הסיטואציה היא כזו: ילד בן 19 צריך לשים אנטיביוטיקה על פצע של מחבל שאולי רצח עשרות רק לפני 24 שעות, בהדרכה שלי נניח. איך אתה בכלל מסביר לאותו חייל את ההיגיון כאן? זה מבחן נפשי ואתי מטורף. המחשבה הזו לא יוצאת לי מהראש".
אתה והצוות שלך טיפלתם גם בנוח'בות בעצם.
"כן בטח".
קל כמו ראגו של פטריות על פולנטה.
"תשמע אתה מסתכל על פצע, מורח יוד או מה שצריך ומתקדם. לא מסתכל על מי הבן אדם ברגע כזה. לרופאים היה קושי הרבה יותר גדול מלנו, החובשים. הם צריכים לתקשר איתם, לאבחן, לא רק משהו טכני של לשים תחבושת. ברור שכשאני עושה את זה מול מחבלים כאלה, לפעמים אני לא יכול להבין את עצמי. אבל אתה צריך להזכיר לעצמך שאתה אנושי ושיש פה גם ממד חשוב של יעילות. צריך לחקור אותם, לכן הם צריכים להיות כשירים. זה עוזר לסדר את ההיגיון".
טוב, לפחות שם לא ביקשו סלפי.
"אלה היו הימים הראשונים, עוד לא היה בית חולים שדה, רופאים עשו שם ניתוחים בשטח. יום אחד באים חבר'ה של השב"כ, מביאים עציר חדש. מצמידים אותו לקיר, לבדיקה רפואית. אחד הבחורים מהשב"כ, בחור עם כיסוי פנים כמובן, מסובב אליי מבט וצועק, 'יו אסף גרניט!' אני אומר לו, 'בוא תסיים רגע ואז אפשר יהיה להתחבק'. רגע מוזר בטירוף".
הכתבה המלאה מחכה במוסף ״7 לילות״ בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 10:29, 24.04.24