עומר שם טוב, בן 21, נחטף מהמסיבה בנובה והוא אסתמטי וחולה צליאק. הוא נחטף יחד עם מיה ואיתי רגב, שהושבו לארץ. האחים רגב היו הראשונים שהביאו אות חיים מעומר. "מצד אחד, זה היה מאוד היה מרגיע לשמוע, ומצד שני, זה כאב עצום", האם דומעת. "כי אני יודעת מה עובר עליו וכמה הוא סובל שם. ואני חושבת על עומר, שהוא בלי משאף שם, בלי אוויר, בחושך, בלי אוכל, אין להם אפילו מאוורר. הוא היה בחדרון חשוך במנהרה, רק עם איתי. את מיה הפרידו. נתנו להם שמיכות והם ישנו על הרצפה. אסור היה להם לדבר בקול רם, אז הם דיברו בלחישות.
איתי סיפר שעומר סבל מקוצר נשימה כל יום. זה גורם לו לשיעולים, כי הוא צריך אוויר, והם צעקו עליו שישתוק, אז הוא היה צריך להיות מתחת לשמיכה ולהשתעל בשקט, שלא ישמעו. בגלל שהוא אלרגי לאבק, הוא מתעטש המון, אז הוא היה חייב להתעטש תחת לשמיכה, בניסיון להבליע את הקול".
מה הם אכלו שם?
"פעם־פעמיים ביום היו מכניסים להם לחדר מעט מזון. הייתה להם משמעת אוכל, כי לא היה מספיק. היו צריכים לחשב מתי וכמה יאכלו, וכל הזמן היו רעבים. העבירו את הזמן בשתיקות. לפעמים לא דיברו שעות. סיפרו האחד לשני עלינו, על האחים, ולהפך".
הם הבינו שיש מלחמה?
"לא, הם לא ידעו מה קורה. רק שמעו את הבומים מעליהם, וזה גרם להם לחשוב שזה הרגע האחרון של חייהם".
יש לך מסר לראש הממשלה לגבי עומר?
"אני רוצה את הילד שלי בחזרה בבית. במיטה שלו, במקום הבטוח שלו. זה מה שאני מבקשת ממך. תחזיר לי את הילד שלי הביתה".
ומסר לעומר עצמו?
"עומר, חיים של אמא. תשמור על אמונה. תשמור על תקווה. תהיה חזק. אנחנו עושים הכל־הכל־הכל, ביום ובלילה, בארץ ובעולם, כדי להחזיר אותך הביתה. אנחנו אוהבים אותך ומחכים כולם לחבק אותך'".
