עכשיו כבר מותר לגלות שרס"ם משה כורסיה (32), מי שהרים את החזית והעורף עם "עזה בובי", לא היה אפילו יום אחד בעזה. לא במלחמה הנוכחית, בכל אופן. כלוחם בגדוד צבר של גבעתי הוא זוכר אותה מצוק איתן. ב־7 באוקטובר הוא התעורר בדירתו הירושלמית השכורה, קלט שלא יהיו הקפות של שמחת תורה, הדליק את הטלפון, קרא "תכין תיק, בעוד דקה הקפצה" והתייצב בבסיס קציעות בדרום.
"יצאתי לחתום על ציוד בלי לדעת מה המשימה. את הגדוד המקביל לשלנו שלחו לעזה ואנחנו נשלחנו ליהודה ושומרון. הייתי ארבעה וחצי חודשים באזור חברון. ב־8 באוקטובר, כשכל הרשת הייתה מלאה בסרטוני זוועה וחטופים ודם וכאב ודמעות, החלטתי לדבר על האחדות שקיבלנו רק בעקבות הכאפה הגדולה. בצומת לטרון נעמדתי בצד, הדלקתי את המצלמה ודיברתי על איזה כיף שכולנו שוב ביחד, ואל תדאגו, אנחנו הולכים לשבור אותם.
הכתבה המלאה בגיליון זמנים+ של ידיעות אחרונות. לרכישת מנוי לחצו כאן