לילה. צומת גבעות בגוש עציון. לוחם מאובק פנים בטרמפיאדה. אני עוצר. הוא מציץ פנימה, מזהה אותי ועולה. הוא גר ביישוב לידי. אקח אותך הביתה, אני אומר לו, והוא כל כך עייף שאין לו כוח לסרב. שיחה של כמה שניות. היה בלבנון, חזר לכמה ימים. העיניים שלו קצת עצובות. אני מרגיש שהוא מותש. רואה עליו את תלאות הקרב. יש לנו נסיעה של 11 דקות והוא נרדם אחרי דקותיים. בחור בן 28 בערך. הספיק לומר לי שהוא נשוי טרי.
אז הנה מילואימניק, ישן ברכב שלי. אני מביט בו וליבי יוצא אליו. הוא מיחידה מובחרת. אני משער שבשנה האחרונה היה רוב הזמן במילואים. מכיר את היחידה שלו, הם נלחמו חודשים בעזה וכעת בלבנון.
הטור המלא של חנוך דאום מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן