הסיפור גדול: זירת הקרב העיקרית עוברת מהדרום לצפון. שר הביטחון גלנט הוא שמנחה את המערכת כולה להפנות יותר ויותר משאבים צפונה. מערכת הביטחון והוא נחושים לנסות להשיב את התושבים לצפון, לפני פתיחת שנת הלימודים. זה מחייב ניסיון עיקש, צבאי או אחר, להפסיק את האש של חיזבאללה. הנה שלוש האפשרויות:
אפשרות ראשונה, שבצה"ל לא אוהבים, היא שהמלחמה בדרום תיפסק, חיזבאללה ינצור אש בצפון, "ושקט ייענה בשקט". או ייקבע מעין הסדר שהוא בלוף, של "הסגת כוחות חיזבאללה לשמונה קילומטרים". נתניהו, לאורך המלחמה, שאף להגיע למצב הזה. הוא הביע פחדים עצומים ממלחמה עם חיזבאללה, כולל בשיחות שקיים אחרי החלטת הקבינט ב־11 באוקטובר שלא לפתוח במתקפת פתע על חיזבאללה. החלטה שהתקבלה בניגוד לעמדת הרמטכ"ל ושר הביטחון גלנט. הבעיה היא שאין כל אינדיקציה לעצירת המלחמה בדרום – כזו שתאפשר לחיזבאללה לרדת מהעץ. אפשר להודיע חד־צדדית על ניצחון במלחמה, וסיום. האם זה יהיה מספיק לנסראללה? לא בטוח.
הטור המלא של נדב איל מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן