לפי שעה ביצועי ישראל בצפון מהדהדים במזרח התיכון כולו. אלה ימים ראשונים, אבל נראה כי אנו חוזים בשינוי תפיסה מלא. "זה היה יכול להיות מבצע מוקד", אמר לי גורם ביטחוני בכיר בצער אחרי הקבינט ההוא ב־11 באוקטובר. היום, הצער ממנו והלאה. המלחמה עודנה בעיצומה. וההכרעות הגדולות עוד בפתח. שתיים מהן עומדות להתקבל בתקופה הקרובה בידי שתי הנהגות באזור. הראשונה היא ההנהגה האיראנית. המנהיג העליון עלי חמינאי יצטרך לקבוע כיצד, אם בכלל, תגיב איראן על המאורעות בלבנון, חיסול נסראללה ובעצם גם על ההתנקשות באיסמעיל הנייה.
ההכרעה השנייה היא של המנהיגות בישראל. יותר מכל נקודה אחרת בזמן בעשור האחרון, מתקפת מנע על מתקני הגרעין של איראן נמצאת על שולחן מקבלי ההחלטות. שני המנופים הגדולים שבנתה טהרן כדי להרתיע את ישראל, חיזבאללה וחמאס, הוכו קשות. יכולתה להגיב למתקפה ישראלית היא מוגבלת כעת; אבל זה יכול להשתנות לרעה. התזמון הפוליטי, בו הבית הלבן יתקשה להטיל וטו, הוא שיקול נוסף. ההלם האזורי מהיפוך המגמה - שעשוי להיות היסטורי - רק מוסיף לאלה הטוענים שהזדמנות הזהב הגיעה.
הכתבה המלאה מחכה במוסף החג של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן