שבת בבוקר שמענו יריות. לא נבהלנו — ציידים צדים ציפורים, יכולנו לשמוע אותן מזהירות זו את זו. היינו באיטליה, בבית שנראה כמו חלק ממה שהיה פעם האחוזה הגדולה של הכפר. המארח שלנו מתגורר עם אשתו בחלקו השני של הבית. שם המשפחה שלהם - Costanza - מתנוסס בגאון בספרים, (שמות תמיד מתנוססים בגאון), על מגדל השעון הקטן שבמבנה הסמוך, הסגור, המושכר בימי הקיץ לתיירים.
פעמון הכנסייה הצמודה מצלצל בעוז .באותם ספרים, הפעמון אף פעם אינו מצלצל סתם. תמיד בעוז. בכל שעה. קיטש של איטלקיוּת. השם הכפר Stabbia ליד וינצ'י, העיירה של ליאונרדו, שעה נסיעה מהמגדל העקום של פיזה, המגדל הממשיך לשקוע ועדיין עומד.
מאוחר בערב, כששלושה כוכבים האירו בשמיים, הדלקנו את הטלפונים והנחשול הציף אותנו דרך המסכים. בעל הבית צילצל בדלת ואמר, נרעש למדי, "טריבל, טריבל, איראן, איראן". הוא לא מדבר אנגלית, בכלל. אנחנו מתקשרים באמצעות תנועות ידיים ובגוגל טרנסלייט. הוא הציע לארח אותנו כמה ימים נוספים, אם נצטרך.
הכתבה המלאה במוסף הספרות והתרבות של ידיעות אחרונות. לרכישת גיליון לחצו כאן
פורסם לראשונה: 15:46, 18.10.23
