"דרך השלום" היה סנסציה בסדר גודל נדיר, שהפכה את טסי ברגע אחד מ"ההוא" לסופרסטאר. קולו והטקסט של אבי אוחיון היו בול מה שהאוזן הישראלית חיכתה לו. הם גם התיישבו על סנטימנט לאומי גדול יותר: מזרחיות מסוג חדש, שמרגישה חלק מהנוף הישראלי ולא מסתכלת עליו מבחוץ. "'דרך השלום' זו הפעם הראשונה ששיר אהבה מזרחי מדבר מתוך מקום קונקרטי, על זוג מסוים שאפשר לדמיין", אומר אופיר טובול, עורך הספר "מהפכה של שמחה" על המוזיקה הישראלית־מזרחית, שייצא בעוד כחודש. "זה מעיד על המזרחיות החדשה, שכבר לא נמצאת במעמד חיצוני לישראליות אלא מרגישה יותר בעלת־בית. כמו גולן, גם טסי שייך למסורת התימנית של הז'אנר הים־תיכוני. מסורת שהיא יותר מזרחית־לייט וישראלית יחסית. כך שנוח להם מאוד להתחכך עם המיינסטרים, סטייל שלמה ארצי".
אבל אחרי השגעת, החיקויים ברשת והקמפיין לבזק עם גידי גוב, הגיע ההאנגאובר. טסי התחיל לאבד גובה. החידוש פג. וכמו שתמיד קורה התקשורת מיהרה להכתיר אותו כזמר של להיט אחד. אחרים חזרו לטענה הישנה שהוא כולה חיקוי של איל גולן. "ובניגוד לאיל, שהביא אלבום שלם שהיה בשורה מוזיקלית, פאר הביא להיט אחד. ואם זה לא מספיק, הביא להיט שהבשורה המוזיקלית שלו הייתה איל גולן", אומר שדרן בכיר.
הכתבה המלאה מחכה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן