ישבנו מול רס"ן א' וסרן ת' במטה חיל האוויר בקריה בתל־אביב. הקצינים הצעירים האלה, הוא בן 27, היא בת 25, שניהם נווטי קרב של F16i, עמלו בתנאי מעבדה על הפעולה בלבנון. זו מלאכת מחשבת של התכת מידע לכדי תוכנית פעולה וכל זה בסביבת עבודה של חברת היי־טק, רחוק כל כך מעולמות הפודרה המחניקים של לוחמי החי"ר והטנקים ברצועה ובגבול הצפון. החיילים מסתובבים כאן עם שקיות נייר של טייק־אוויי מהמזנונים באבן גבירול.
הפער בין שגרת היום־יום בצפון זה יותר מעשרה חודשים לבין הפעולה הקטלנית והמדויקת שתיכננו שני הצעירים האלה עם אנשיהם הוא בלתי נתפס. הפער הזה הוא הסיוט המתמשך שבו חיים ענווה וילדיה (ביישוב מנות) ושאר תושבי הצפון והוא גם מקור התסכול: כשמזהים איום על מטרות במרכז הארץ, גם אם הן מטרות שנחשבות לאסטרטגיות, הצבא יודע לפעול בנחרצות כדי למנוע את המתקפה. אבל כשיורים על קריית־שמונה ושלומי, דפנה ומשגב עם רקטות וכטב"מים – חיל האוויר לא יוצא לפעולת מנע וראש הממשלה נתניהו לא יורד לבור בקריה כדי להצטלם מוקף קצינים ומסכים. מהמשרד בקריה בתל־אביב יצרנו קשר עם סגן ר', נווט F16i בטייסת 119 בבסיס רמון. "על המסלול לפני ההמראה", תיאר, "אמרתי לעצמי: 'שמע, זו חתיכת הפגנת כוח מטורפת'. תדמיין טור ארוך של מטוסים, עדיין לילה, 4:15, 4:20 לפנות בוקר, ואתה מחכה להתיישר על המסלול ולהמריא".
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
