"את רק צריכה לחפש מה עושה אותך שמחה ואז לעשות את זה", היא אומרת, ובאותו הרגע אני יכולה להרגיש איך משהו בתוכי נסגר. ננעל בפניה. אולי אפילו לתמיד. מהרגע שהגעתי לפה, היא לא מפסיקה להגיד לי מה אני צריכה לעשות כדי לצאת מהתקופה הקשה שלי. "בשלב ראשון את צריכה ללכת לרופא שירשום לך ציפרלקס", היא אמרה בהתחלה, "לא כדאי שתסבלי סתם". בשלב הזה עוד הייתה בי רוח לחימה, אז הסברתי לה שבפעם האחרונה שלקחתי ציפרלקס הפכתי לאטומה, אדישה כמעט. עד כדי כך שיום אחד ישבתי מול חברה שבכתה בטירוף כי בן הזוג שאיתו חשבה שתתחתן נפרד ממנה, ופשוט בהיתי בה כאילו שאני עמדת תל־אופן צוננת ולא מעורבת ממתכת. זה היה הרגע שבו הבנתי שהכדור פשוט דפק לי את כל האמפתיה, שזה כלי עבודה מאוד חשוב במקצוע שלי וגם תכונה שאני ממש אוהבת בי.
אחרי זה היא הציעה לי לנסוע "לאיזה מקום יפה בעולם, אבל לבד, רק את עם עצמך". היא סיפרה לי איך אחרי שהתגרשה היא קודם נסעה לחודש למקסיקו, לקחה כמה קורסים להתפתחות אישית ועשתה מסע של פטריות אצל שמאן "שממש עשה לי ריסטרט למערכת ההפעלה", ועכשיו היא לא מבינה למה אני "פשוט" לא עושה את כל אלו. כי באמת, מה הבעיה שלי לדחוף לעצמי מינון נחמד של פטריות הזיה על איזה שטיח רקום בקוסטה־ריקה? והיי, למה שלא תיסעי לך לשבועיים בתאילנד לחפש את האושר שלך תחת איזה עץ קוקוס דוקרני? אז מה אם מלחמה, ואפילו טיסה לקפריסין עולה 500 דולר. פשוט תחטטי בחשבון הבנק שלך, שגם ככה הצטמק לאחרונה כמו יבשת נעלמת, ותמצאי שם עשרת אלפים שקלים
הטור המלא של דנה ספקטור מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן