סינוואר לא מעוניין בהסכם, ונתניהו לא מעוניין בהסכם, כל אחד מסיבותיו. הטרגדיה היא שאין כוח שיכול לכפות הסכם על השניים – לא ממשל אמריקאי דמוקרטי, רך באופיו, ערב בחירות, לא מתווכים ערבים ששקועים באינטרסים משלהם, ולא המוני ישראלים, שלא יודעים לאן להוליך את החרדה, את ההפקרה ואת האשמה. קטסטרופת 7 באוקטובר הפכה את מי שאחראי לה לשליט יחיד, ברצותו גוזר חיים, ברצותו גוזר מוות.
התגובות ברחוב הישראלי על חילוץ גופות שישה מהחטופים מלמדות עד כמה עמוק הקיטוב. בשביל חלק מהישראלים זה היה מבצע מזהיר, שהעיד על הדבקות של צה"ל והדרג המדיני בערבות הדדית, עד כמה אכפת להם מגורלם של החטופים; לאחרים הוא המחיש את ההפך: יכולנו לקבל אנשים חיים וקיבלנו גופות. לוחמים בצה"ל נקראים עכשיו לסכן את חייהם כדי לחלץ מתים שניהול נכון של המשא ומתן היה מחזיר אלינו בחיים בלי לסכן חייל אחד.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן