אוגדה 91 ערוכה עכשיו לכניסה ללבנון: זה מה שמבקשים המפקדים; זה מה שרוצים החיילים. מהדרג הלוחם לא נכון לצפות למשהו אחר, בוודאי לא לאחר שלושה חודשים של המתנה לפקודה. לא תפקידם לראות את התמונה כולה.
ביקרתי שלשום במטולה, יישוב שמופגז מדי יום. ראש המועצה דוד אזולאי ישן על מיטת שדה בחמ"ל. "כל לילה אני מסכם כמה חטפנו במשך היום, הולך לישון וקם לאותו יום בדיוק", אמר לי. "שום דבר לא משתנה. אני לא רוצה מהממשלה כסף. אני רוצה אופק". מה היית עושה אילו אתה היית ראש ממשלה, שאלתי אותו. "הייתי מחליט", אמר.
הפקודה לקראת כניסה קרקעית ללבנון מוכנה. היא ממתינה, במצב נצור, בפיקוד הצפון ובאוגדה. בדרג המדיני מדברים על שלושה תרחישים לאחר שישראל תעבור לשלב הבא, המצומצם יותר, בלחימה בעזה: או שהתיווך האמריקאי־צרפתי יביא להסכם שישכנע את התושבים לחזור; או שחיזבאללה יפסיק לירות וישראל תמשיך לירות, עד להשגת הסכם; או שהמצב יסלים עד למלחמה כוללת. התרחיש הכי גרוע, בראיית הכוחות בשטח, הוא שחיזבאללה יפסיק לירות. מבחינת העולם אפשר יהיה לחזור בצפון אל כללי־המשחק של 6 באוקטובר. האם התושבים יחזרו לבתיהם? ספק גדול.
