רק אחרי יומיים של שיטוטים במקום שבו אירע האסון הנורא פורסם לפתע סרטון שתיעד במקרה את הרגע. זה שכל מה שהיה לפניו כנראה לא יחזור. זה דבר אחד לשמוע סיפורים ועדויות מהתופת, לשבת עם אנשים שכבר שלושה ימים לא מצליחים לעצום עין בגלל מה שראו ושמעו, זוועות שאדם לא אמור ולא צריך לראות, זעקות שבר של אמהות שפילחו את לבבות כל האנשים גם של אלו הקשוחים ביותר. ואז לראות את הסרטון.
כי בסוף, מזקק הסרטון הזה את התופת בכמה שניות: הנה נערה לבושה בחולצת כדורגל בצבע תכלת שמספרה 10 בגן השעשועים, ניגשת לסלולרי הניצב על הארץ ומסדרת אותו כדי שיתפוס אותה על אחד המתקנים. גינת שעשועים סטנדרטית שיש כמותה כמעט בכל רשות מקומית. מגלשת ילדים שמחופה בגג רעפים מפלסטיק, צינור זחילה עגול שמוביל למגלשה נוספת ומעל יריעת בד מתוחה שחוררה במתכוון, כדי לאפשר כניסת אור ואוויר. ובסרטון נשמעת לפתע אזעקה, וכעבור שתי שניות נראה רשף אש מכיוון מגרש הקטרגל הסמוך. הבזק שנתפס לשבריר שנייה ולאחריו מתחילה מהומה. שום דבר לא מכין אותך לרגע הפיצוץ. לרגע שבו באחת החיים משתנים, חלקיק הזמן הזה שבו ניסו מי שהיו במקום להבין מה אירע, לרגע שבו הילדים שהיו שם לבד ללא הוריהם, עמדו מול האסון הבלתי נתפס.
הכתבה המלאה מחכה במוסף לשבת בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
