עכשיו. זה כל מה שיש.
החטופים צריכים להיות משוחררים עכשיו. זה עדיין אפשרי. זה עניין של תעדוף, נכונות, לקיחת סיכון פוליטי ובטל בשישים לעומת ערך חייהם של ישראלים שהופקרו ונחטפו מבתיהם, הייתם חושבים. אז הייתם.
בהתחלה צעקנו "את כולם עכשיו". כרגע נותר רק "עכשיו", כי העכשיו ההוא חיכה לעכשיו הזה, ולא כולם הגיעו לעכשיו הזה, ועוד פחות יגיעו לעכשיו הבא.
אז הנה "עכשיו" אחד שאין דרך להתווכח איתו. אבל ה"לא עכשיו" הפוליטי – גם לגבי עתיד המלחמה, גורל עזה, ועדת חקירה ממלכתית ואם השחיתות הפלילית של מירי רגב בכלל מחייבת נקיטת משהו – הוא הרעה החולה שהליכוד השריש כאן בחסות הדחיין הלאומי נתניהו. האיש שיעדיף תמיד להחליט לדחות החלטה למחר, למחרתיים, למושב הבא, לקדנציה הבאה, לדור הבא.
"עכשיו" היא כבר אף פעם לא אופציה פוליטית, מדינית, לאומית.
הטור המלא של רענן שקד מחכה במוסף "7 ימים" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
פורסם לראשונה: 15:22, 05.06.24