מאז שהגיע ממגדל העמק לבית הספר למשחק בית צבי, השחקן יעקב כהן מפגין ורסטיליות מעוררת השתאות, כזאת שמאפשרת לו לנוע בטבעיות בין במות הסטנד-אפ כקומיקאי קורע מצחוק, לבמות התיאטרון כשחקן דרמטי קורע לב.
אבל אחרי שמונה שנים של הסתרה ‑ אפילו פנומנל כמו כהן גילה שיש גבול גם לכישרון המשחק שלו. בשנים הראשונות המשיך אמנם להופיע כרגיל, כמעט מדי ערב, אבל עם ההידרדרות במצבו והתגברות הקשיים בהליכה ובדיבור, החליט שהגיע הזמן לפתוח הכל. "בתקופה האחרונה הרגשתי שאנשים מתחילים לראות שמשהו לא בסדר איתי, אבל מתביישים לשאול מה קרה כדי לא להכביד עליי. היו אומרים לי רק: 'תהיה בריא, יעקב, תהיה בריא'", הוא מספר. "ראו שאני הולך לאט יותר, חלק בטח חשבו שעברתי אירוע מוחי או משהו כזה. הבנתי שהגוף מאותת לי ושאין לי יותר כוח להתמודד עם ההסתרות המיותרות. די, צריך לצאת עם המחלה מהארון". הכתבה המלאה במוסף "7 לילות" בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן