אלי זינק מהבית לכיוון המסיבה כדי להציל את שרון - אבל נרצח גם הוא בדרך לאחותו הקטנה. רואי ואריאל בילו את החג בבית ההורים באופקים והסתערו על המחבלים שהגיעו לעיר. הודיה ותאיר רק רצו לרקוד יחד, כמו שעשו תמיד, ומתו אחת בזרועות השנייה. שלוש משפחות שהמוות נקש על דלתן פעמיים ב–7 באוקטובר מספרות על האחים שנרצחו יחד, ועל קשר של אהבה שנמשך מהיום שנולדו ועד מותם.
אריאל ורואי גורי, אופקים:
האחים אריאל ורואי גורי לא גרים בעוטף עזה וכנראה שמעולם לא רקדו במסיבת טבע. שניהם חובשי כיפה, משפחה דתית־לאומית, והם קיוו לחגוג את שמחת באוקטובר, תורה אצל ההורים, זהבה ואבינדב, באופקים. ב־7לשמע היריות הראשונות, שניהם יצאו מהבית בריצה, לעבר המחבלים, כשהדר, אשתו של אריאל, דולקת בעקבותיהם עד שנורתה ברגלה.
"היה לי ברור שהם יהיו הראשונים שייצאו, לא חשבתי על האפשרות שהם גם יהיו הראשונים שייהרגו", אומרת אחותם הודיה גורי עופרי,28 מורה לחינוך מיוחד, שגרה עם בעלה ובנה בלוד. אחרי שנקבע זיהוי ודאי של שני אחיה היא הייתה זו שיצאה למלחמה כדי שהם ייקברו יחד, זה לצד זה, בחלקה הצבאית – וניצחה. יום אחרי מתקפת הפתע היא באה עם בנה הפעוט לבית הוריה ומאז היא שם. "עוד לא עיכלתי את העובדה שביום אחד איבדתי שני אחים״.
הכתבה המלאה במוסף ״7 ימים״ בגיליון סוף השבוע של ידיעות אחרונות. לרכישת מינוי לחצו כאן
