טיסה מברלין לשיקגו
שנים הרגילו אותנו ששיאי עולם במרתון לגברים נשברים רק בברלין. אחר כך הוסיפו עוד תנאי: הם נשברים רק כשאליוד קיפצ'וגה האגדי רץ בברלין. ואז הגיע קלווין קיפטום, תוצר חדש ולוהט של מעצמת הריצות הארוכות הקנייתית, וניפץ שתי אקסיומות במכה. קיפטום בן ה־24, בסך הכל במרתון השלישי בחייו, גילח בשיקגו 34 שניות מהשיא של קיפצ'וגה – והפך לאדם הראשון בהיסטוריה שיורד מ־2:01 שעות במרתון תקני.
בכלל, זו הייתה השנה של המרתוניסטים. שבועיים קודם חתכה טיגסט אספה האתיופית יותר משתי דקות משיא העולם לנשים. עד אז, אף רצה לא ירדה מ־2:14 שעות, אספה דילגה כמה שלבים וכבר ירדה מ־2:12. בפריז היא תהיה כמובן אחת המועמדות למדליה, יחד עם שאר הכוכבות האפריקאיות. נקווה שיישאר מקום על הפודיום ללונה צ'מטאי סלפטר שלנו.
יוניקורן – הקאמבק
זכייה באליפות ארה"ב כבר לא באמת מעניינת את סימון ביילס, אבל לזכות ביותר אליפויות ארה"ב מכל מתעמל/ת בהיסטוריה, זה דווקא כן. כי בגיל 26 המתעמל/ת הגדול/ה בכל הזמנים עסוקה בעיקר בשיפוץ הרזומה – פה עוד תואר, שם עוד קפיצה בדרגת קושי שגם גברים פוחדים לנסות – וכל זה בגיל שבו מתעמלות עבר כבר מזמן הרשו לעצמן לאכול סוף־סוף כמו בני אדם נורמליים. עד לפני חצי שנה לא היה ברור אם ביילס תחזור אי פעם להתעמלות תחרותית, אבל היא לא יכלה לסיים קריירת חד־קרן כשהזיכרון האחרון ממנה הוא תרגיל ברגליים רועדות על הקורה באולימפיאדת טוקיו. ולכן היא תסיים אותה באולימפיאדת פריז, שם יש לה חשבון קטן לסגור עם הנפש שהתמרדה נגדה דווקא ברגע הכי חשוב.
ריקוד המכונה
אם היינו מדרגים את כל ספורטאי השנה בעולם לפי דומיננטיות, מקס ורסטאפן היה מסיים בראש הפודיום, כמו שהוא אוהב. אף נהג בהיסטוריה של הפורמולה 1 – לא איירטון סנה, לא לואיס המילטון, אפילו לא מיכאל שומאכר – לא שלט בסבב כמו ההולנדי של רד בול, שניצח השנה ב־19 מרוצים. כמה זה מדהים? כל שאר הנהגים יחד ניצחו בשלושה.
האם חלק הארי בהצלחה בספורט המוטורי שייך לאדם או למכונה? זה כבר דיון אחר, שאינו רלוונטי בדבר ליכולת הפנומנלית של ורסטאפן בן ה־26, שעם שלוש זכיות ברציפות באליפות העולם והישגים חסרי תקדים נראה בדרכו הבטוחה להיות הנהג הטוב אי־פעם. זה לא אדם או מכונה, אלא אדם שהוא המכונה.
שבר את הבלתי שביר
בעוד מספר ימים יהיה לברון ג'יימס בן 39, באמצע העונה ה־21 שלו ב־NBA, ועדיין קולע יותר מ־25 נקודות למשחק. באמת שאין יותר סופרלטיבים, אבל גם לברון לא חשב שישבור את שיא הנקודות בכל הזמנים, הרי השיא של קארים עבדול־ג'באר לא היה אמור להישבר לעולם. קארים שיחק 20 עונות, סנטר של 2.18 מטר עם זריקה בלתי ניתנת לחסימה, שצבר וצבר וצבר נקודות. אף אחד לא חלם להתקרב אליו, אבל לברון ג'יימס עשה את מה שהוא עושה הכי טוב: דילג מעל עוד רף בלתי אפשרי. הוא שבר את השיא עם סל קשה בהתקפה עומדת, לא דאנק במתפרצת, אלא בדרך שהביאה אותו לקריירת הספורט הקבוצתי הגדולה בהיסטוריה: הרבה כישרון, עוד יותר עבודה קשה, והקול הקטן הזה שיושב לו בראש מהילדות באקרון.
ג'ורדן עם מחבט
הוויכוח לגבי זהות הטניסאי הגדול בכל הזמנים הוא רק קצת פחות מטופש מהדיון בשאלה איזו סדרה טובה יותר, סיינפלד או חברים. קצת פחות, כי בטניס יש לפחות פרמטרים שרוב האנשים מסכימים לגביהם, ומי שמשיג 24 תארי גראנד סלאם – ממש לא סופי – הוא כנראה אכן הגדול בכל הזמנים. חבל שלא קיבלנו יותר זמן עם ג'וקוביץ', רוג'ר פדרר ורפאל נדאל בשיאם במקביל, אבל את נובאק זה לא צריך לעניין. הוא הביא את השילוב בין יכולת פיזית ומנטלית לדרגות מייקל ג'ורדניות, וכל מי שמגיע להשוואות עם ג'ורדן כבר נמצא בשיחה אחרת לגמרי. וכמובן שהוא שבר את השיא בו החזיק נדאל דווקא ברולאן גארוס, כי ככה זה כשאתה גם גאון וגם טרול.
מפלצת התהילה
ארלינג הולאנד עשה מה שבא לו כילד בליגה הנורווגית? לא חוכמה, מי בכלל משחק שם; ארלינג הולאנד היה בטירוף בזלצבורג? עזבו, ליגה אוסטרית, אפילו הישראלים עושים שם מספרים; ארלינג הולאנד היה בלתי ניתן לעצירה בגרמניה? עשו טובה, בבונדסליגה ממילא יש איזה עשרה שערים למשחק; ארלינג הולאנד שבר את שיא השערים לעונה בפרמייר־ליג בשנת הבכורה שלו באנגליה? ביג דיל, זאת בסך הכל... רגע, הוא עשה מה?!
36 השערים במדי מנצ'סטר סיטי בעונת 2022/23 היו תצוגת תכלית של סקורר מושלם בקבוצה מושלמת. השיא הקודם החזיק שלושה עשורים, לא בטוח שהנוכחי יחזיק שלוש שנים. כי הולאנד הוא כבר עכשיו מפלצת שערים ברמות היסטוריות. ומי יודע, עם יותר מ־250 גולים במועדונים ובנבחרת בגיל 23, אפשר אולי לחלום במונחי קריירה של ארבע ספרות. וזה כבר אזור חיוג של מפלצות מהאגדות.
הכדורגל כאמנות
רק תשעה מאמנים עד היום הובילו קבוצה לטרבל אירופי. את הראשון לא בטוח שאתם זוכרים: ג'וק סטיין מסלטיק ב־1967. את האחרון אף אוהד לעולם לא ישכח: פפ גווארדיולה, היחיד בהיסטוריה שעשה את זה פעמיים.
קל לחשוב שזה קל. הרי ב־2009 בברצלונה שיחקו אצלו כוכבים כמו מסי, צ'אבי ואינייסטה, ב־2023 במנצ'סטר סיטי היו אלה שמות כמו הולאנד, דה בריינה וברנרדו. אבל מחשבה כזו לא רק חוטאת לאמת – טרבל הוא עניין מסובך אפילו עבור קבוצות גלאקטיקוס, תשאלו את ריאל מדריד שלא זכתה בו מעולם – היא מתעלמת מהחדשנות הבלתי פוסקת של האיש שהפך את הכדורגל לאמנות. ההמצאות שלו בשנה האחרונה, בעיקר העמדת ההגנה באופן שאיפשר הצבת שחקן יצירתי נוסף על הדשא במערך התקפי מלכתחילה, העניקו לסיטי אליפות חמישית בשבע עונות וגם גביע צ'מפיונס ראשון.
לא היה מאמן כמוהו. אולי יהיה בעתיד – בזכותו.
ביי ביי פלפס
כמעט 21 שנה התנוסס שמו של מייקל פלפס ליד שיא העולם ב־400 מטר מעורב אישי, המקצה המשלב בין כל הסגנונות ומצריך את כישורי השחייה האולטימטיביים. הוא שבר אותו לראשונה בגיל 17, ומאז שיפר אותו מספר פעמים עד שב־2008 העמיד אותו על 4:03.84 דקות. עם השנים נשברו כל שיאי העולם של השחיין הגדול בהיסטוריה, פרט לאחד. אפילו חליפות השחייה הביוניות מגומי לא הצליחו לבקע אותו.
באוגוסט האחרון לאון מרשאן לא סתם ביקע אותו – הוא הפיל את החומה. השחיין הצרפתי, שהיה תינוק בן שלושה חודשים כשפלפס עלה לראשונה על הלוח ב־400 מעורב, הגיע לאליפות העולם ושיפר ביותר משנייה את השיא האגדי – 4:02.50 דקות.
"זה היה אחד הדברים הכואבים שעשיתי", אמר מרשאן, בן טיפוחיו של בוב באומן, שאימן בעבר את פלפס. ככה זה בספורט: הכאב הוא רגעי, התהילה היא נצחית, או לפחות ל־21 שנה.
יותר מגמר מונדיאל הגברים
נברסקה היא מדינה קטנה עם בקושי שני מיליון תושבים ומעט סיבות להקדיש לה מחשבה. כמו הרבה מדינות זניחות כאלה, יש לה ספורט מכללות תוסס ונלהב, וגם הרבה זמן פנוי. אז במשך שבעה חודשים תיכננה מדינה שלמה משחק כדורעף נשים: הדרבי הגדול בין אוניברסיטאות נברסקה ואומהה. בנו מגרש כדורעף באצטדיון פוטבול פתוח, הודיעו על יום חג שנקרא "יום הכדורעף בנברסקה" וביטלו את הלימודים. במזג אוויר מושלם עלו השחקניות למגרש ופגשו לא פחות מ־92,003 אוהדים. נברסקה, אלופת ה־NCAA חמש פעמים, ניצחה, אבל זה שולי. מה שחשוב זה שמשחק נשים – ואפילו לא כדורסל או כדורגל – במדינה נידחת במערב התיכון של ארה"ב, משך מספר צופים של גמר מונדיאל לגברים, והוכיח שוב את נכונות המשפט האלמותי של קווין קוסטנר מהסרט "שדה החלומות": If you build it, they will come.
סרט בהמשכים
ארמנד דופלנטיס הוא לא רק קופץ במוט מחונן, אלא גם במאי שאחראי על סדרת סרטי "גבול היכולת האנושית". העלילה פשוטה אך מבריקה: דופלנטיס מזנק בעזרת מוט הרבה מעל רף 6 המטרים, ובכל פעם מוסיף עוד סנטימטר לקפיצה הקודמת ומאתגר את עצמו עוד יותר, הומאז' לסגנון של במאי אגדי אחר, סרגיי בובקה האוקראיני. בניגוד לרוב סדרות הסרטים שהופכות לפתטיות בהמשכון השלישי או הרביעי, החלק השביעי בסרטיו של דופלנטיס בן ה־24 שהוקרן בספטמבר באורגון, שבעה חודשים בלבד אחרי החלק השישי, היה המרשים מכולם – וכלל ניתור מוצלח לגובה של 6.23 מטר. בהמשך צפויים עוד סרטים רבים בסדרה – ולא נופתע אם העלילה של "גבול היכולת האנושית 8" תתרחש בפריז בקיץ 2024 ותסתיים גם עם מדליית זהב אולימפית שנייה. הכינו את הפופקורן.
היורשת של סטף
בכל פעם שקייטלין קלארק עוברת את קו האמצע, אפשר לראות איך יוצאות לה מהראש בועות של סטף קרי, כי אם ייתנו לה רבע שנייה של אור יום, היא תזרוק משם ותקלע. הכוכבת בת ה־21 של מכללת אייווה תיבחר בוודאות ראשונה בדראפט ה־WNBA, אבל עד שזה יקרה היא פשוט מרסקת כל שיא אפשרי, ונמצאת בדרך לחשוב מכולם: שיא הנקודות לשחקנית מכללות. נכון לרגע כתיבת שורות אלה יש לה 3,079 נקודות, כשהשיא שקבעה קלסי פלום ב־2017 עומד על 3,527. קלארק קולעת יותר מ־30 נקודות למשחק ואם לא תיפצע, תעקוף אותה בסוף פברואר. אם תלחץ עוד יותר על הדוושה, תוכל גם לשבור את שיא הגברים שקבע פיט מראביץ' ב־1970 (3,667 נקודות), עוד לפני הולדת קו השלוש. קייטלין קלארק משנה עכשיו את המשחק בדיוק כמו, ובכן, סטף קרי.
פתחו את התיאבון
אחרי שהתרגלנו למדליה ישראלית אחת או לכל היותר שתיים באולימפיאדה, הגיעה ההתפוצצות בטוקיו עם ארבע מדליות – שתיים מתוכן מזהב. השנה האחרונה לימדה כי ההצלחה ההיא לא הייתה חד־פעמית.
ארבע מדליות זהב ליקטו השנה ספורטאינו באליפויות עולם בענפים אולימפיים - יותר מבכל שנה אחרת בתולדות המדינה. ענבר לניר ריסקה בסגנונה האגרסיבי את כל מה שזז באליפות העולם בג'ודו; שחר טיבי כבשה את ראש הפודיום בגלישת רוח; נבחרת ההתעמלות האמנותית עשתה היסטוריה עם זהב ישראלי ראשון באליפות עולם בענף (אפילו לינוי אשרם לא עשתה את זה); וארטיום דולגופיאט הפגין קור רוח ביום הקשה ביותר בתולדות המדינה, 7 באוקטובר, ועם זהב בתרגיל הקרקע הפך לספורטאי הישראלי הראשון שמוכתר כאלוף אולימפי, אלוף עולם ואלוף אירופה.
גם הספורט הפראלימפי ידע הצלחה גדולה, בראשות עמי דדאון שחזר עם לא פחות מארבע מדליות זהב מאליפות העולם בשחייה, וכמו שאר הספורטאים ברשימה ארוכה ונפלאה, פתח לכולנו את התיאבון לקראת פריז 2024.
