מסאי דגו מקיים החודש את הופעות הפרידה שלו ממכבי חיפה, בזמן שברק בכר מתחמם על הקווים ומכין כבר את העונה הבאה. אבל האם דגו היה צריך להמשיך עונה נוספת, והאם היה נכון להודיע על זהות המאמן הבא כבר עכשיו, כשהעונה עדיין לא הסתיימה? הדעות חלוקות והנימוקים לשני הצדדים נעים על כל הסקאלה. חלק חושבים שהוא נכשל ולכן צריך להיפרד ממנו, אחרים סבורים שהוא דווקא הצליח עם הכלים שעמדו לרשותו ולכן מגיע לו להישאר. יש כאלה שמדברים על קיפוח ואפילו טורחים להזכיר בהקשר הזה את ארץ הולדתו, ויש כאלה שאומרים שהוא קיבל יותר צ'אנס ממה שהגיע לו באמת. אז בואו נבדוק כמה מהטיעונים האלה.
קודם כל, האם דגו נכשל? אין ספק שלא הייתה פה הצלחה, כי במועדון כמו מכבי חיפה מצפים בכל עונה לאליפות, לא פחות. אבל האם בחיים יש רק הצלחה או כישלון? אין גוני ביניים? האם מישהו שלא הצליח בהכרח נכשל? ואולי הוא פשוט סתם לא הצליח? כישלון קולוסאלי לא היה פה, כי בכל זאת מכבי חיפה הצליחה לא רע באירופה ונתנה פייט רציני על האליפות, אז דגו במקסימום לא הצליח. וחוץ מזה, גם אם מאמן נכשל בעונה מסוימת, אולי הוא דווקא למד את הלקחים ולא יחזור על הטעויות בעונה הבאה.
לגבי נושא הקיפוח אפשר להיות הרבה יותר נחרצים. לא היה כאן קיפוח, לא על רקע עדתי ולא על שום רקע אחר, חד-משמעית. הרי אם היה קיפוח, הוא לא היה מקבל את המינוי מראש. להפך, אפשר להגיד שהוא קיבל צ'אנס מעל ומעבר לרזומה שלו. היו כבר מאמנים שמכבי חיפה הקפיצה מקבוצת הנוער, רוני לוי ואריק בנאדו, אבל הם היו שחקני עבר של המועדון וכוכבים בקנה מידה ישראלי. דגו הגיע אחרי שורה של כישלונות (סליחה, אי-הצלחות) במספר קבוצות, בלאומית ובליגת העל.
יש גם את השאלה של "מגיע לו". בכדורגל, כידוע, אין דבר כזה מגיע. הבקעת יותר שערים, ניצחת. זכית באליפות, הצלחת. לא עשית את זה, כנראה שלא מגיע לך. וחוץ מזה, ראשי קבוצות מחתימים מאמנים שיתאימו להם לעונה הבאה, לא לעונה הקודמת. השורה התחתונה היא מעבר לכל הטיעונים האלה וקשורה לטיימינג. בכר היה פנוי, מכבי חיפה רצתה לשריין אותו לפני שיפזול לכיוונים אחרים - אז היא הלכה על זה מיד ובדיעבד. דגו יכול להסתכל בגאווה על העונה האחרונה, זה היה שיעור לחיים, ולתכנן את צעדיו הבאים.
