"ובתרדמת אילן ואבן שבויה בחלומה העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה", כתבה נעמי שמר בהמנון הנצח "ירושלים של זהב". לאורך החומה הזו צועדים כאשר באים בשעריה של המצודה העתיקה שנשתמרה מימי הביניים ושבתוכה שוכן “מגדל דוד מוזיאון ירושלים החדש”, שנושא את שכבות הזיכרון של העיר הטעונה בעולם.
בימים אלה מחדש המוזיאון את פניו באופן מעורר השראה. לאחר השקעה של 50 מיליון דולר, הוא יפתח את שעריו בעוד שלושה ימים, ב־1 ביוני, ויציג למבקריו שינוי אסטרטגי רחב היקף, שמביא את סיפורה של ירושלים באופן מרתק, מרגש, מלמד ומרחיב לב. כן, את כל אלה חשתי אפילו אני התל־אביבית, שלא מאוד מחבבת את ירושלים, אבל חייבת להודות שהתרגשתי בסיור כאן.
כשאני משתפת בכך את אילת ליבר, המנכ"לית והאוצרת הראשית של המוזיאון, היא מגיבה בחיוך של ניצחון. "נו, כבר היה שווה. ואת לא לבד", היא מודיעה לי. "אני שומעת לא מעט על אנשים שאין להם חיבור לירושלים והסיור אצלנו עושה להם משהו. חיבור למקום קשור לסך כל החוויות שהיו לנו בו, והביקור אצלנו הוא בהחלט חוויה מתקנת ביחסים עם ירושלים עבור הרבה אנשים שיש להם חשש ורתיעה ממנה. ואפשר להבין את זה, הרי גם המציאות גורמת לכך, ירושלים זו עיר חיה שכל השנים נמצאת בקונפליקט, יש בה שינויים דמוגרפיים והעוזבים אותה לא עושים לנו שירות טוב".
אותי הביקור חיבר לא לירושלים של היום, אלא לאנרגיה ששמה ירושלים, שגם היא לא אנרגיה קלה, אבל היא לפחות הצליחה להיות לי ברורה יותר אחרי הסיור אצלכם.
"בדיוק", מסכימה ליבר. "אנחנו יודעים שירושלים הייתה הרבה לפנינו ותישאר הרבה אחרינו, ויש לנו ריספקט אליה ולכל השכבות שלה, גם שכבות הזמן וגם השכבות של האנשים, הדתות, האוכלוסיות, הארכיטקטורה, הרבעים. וכן, המיקום של מגדל דוד, על שער יפו, על הכניסה לעיר העתיקה, והחיבור הנדיר שמתרחש כאן בין ארבעת הרבעים, בין העיר העתיקה לחדשה, זה מפגש שיוצר קסם. וזה בדיוק התפקיד שלנו, להיות 'מוזיאון העיר', שמספר את הסיפור שלה. וזו לא סתם עיר. זו עיר עם כובד, עם משמעות עמוקה והמון יופי ועושר אין־סופי של רבדים שהולך אחורה בזמן".
אלפי שנים.
"אין עוד עיר בעולם שיש לה רצף פעיל ויומיומי של אלפי שנים בזמן. ואין עוד עיר בעולם שהעבר שלה משפיע באופן כל כך משמעותי על ההווה ועל העתיד שלה. יש ערים עתיקות, אבל החיבור הזה של עבר, הווה ועתיד לא מתקיים בהן בצורה שבה הוא מתקיים בירושלים. אצלנו העבר, שרואים אותו במוזיאון, על האגפים השונים שלו, זולג לתוך הרחובות וחי בהם".
מסכים וגם עתיקות
"מצודת ירושלים", שבה נמצא המוזיאון, היא קומפלקס מרהיב של ייצוגים ארכיטקטוניים מכל תקופותיה ההיסטוריות של העיר – החל במגדלים וחומות מהתקופה החשמונאית (ההלניסטית), דרך מגדל הרודיאני מונומנטלי שהוא שריד למגדלי השמירה של ארמון הורדוס, מבנים ביזנטיים, מגדל עגול מוסלמי קדום, חומות וחפיר מימי הצלבנים, ביצורים מוסלמים מאוחרים, ועד רובד מרכזי שכולו עותמני. ומרגש האופן שבו נכנסים אל כל ההוד המשוגע הזה – לאורך חומת העיר שקיימת כבר יותר מאלפיים שנה, וכשהולכים אותה, כל התקופות קמות ומתייצבות לאורכה, ואנחנו עוברים על פני סרגל הזמן של ירושלים ולאט־לאט מפצחים את חידתה: איך הפכה עיר בהרי יהודה, לא עיר ים, לא עיר מרכזית, למקום שחצי מאוכלוסיית העולם חולמת עליו. נוצרים, מוסלמים ויהודים – עיני כולם נשואות לכאן. מההלניסטים דרך הרומאים, המוסלמים, הנוצרים וכמובן היהודים – כולם שלטו בעיר הזו בשלב כזה או אחר, העמיקו את המיתוס של היותה עיר קדושה, עלו אליה לרגל, ערגו אליה והרגו למענה, ולא עזבו אותה לרגע.
את הסיפור הזה מספרים פה בעזרת טכנולוגיה עכשווית, שגורמת גם למכורים שבדור המסכים להפנות את הקשב למה שקורה בין כותלי המוזיאון המושקע והחכם, שמעוצב באופן מרהיב והממצאים שבו מחברים את ההיסטוריה של העיר אל ליבותיהם של המבקרים. כך, למשל, תמצאו כאן הולוגרמה שיצר ארי פולמן, היוצר של "ואלס עם באשיר", ומתארת תקופות היסטוריות שונות של העיר בעזרת קומיקס מרהיב, לוחות מידע אלקטרוניים שבעזרת מסך מגע מציגים את מפת העיר לאורך כל התקופות, כולל המונומנטים שהתחלפו בה לאורך השנים, וכמובן, דגמים של מבנים ירושלמיים אייקוניים, שכאילו קמים לתחייה מול עיני המבקרים ו"הופכים את ירושלים מהוויה לחוויה", כפי שאומרים כאן.
בין המוצגים המיוחדים שראינו: קיר אינטראקטיבי שמציג אירועים לאורך 4,000 שנות היסטוריה בירושלים לצד אירועים מקבילים בעולם, שפותח בשיתוף ג’ייק ברטון, מעצב ראשי של חברת LOCAL PROJECTS מניו־יורק, שהקימה בין השאר את מוזיאון 9/11; גלובוס אינטראקטיבי שבו המבקרים מסמנים את עיר הבירה של ארץ המוצא של משפחתם, והוא מסמן את המסלול משם לירושלים ואת המרחק. כך מתהווה מפה של ירושלים כמוקד עלייה לרגל; דגם שקוף ומואר של הר הבית מתקופת בית שני שהודפס במדפסת תלת־ממד ומכיל את ממצאי המחקר העדכני ביותר – על גבי מסך ענק אפשר לסייר וירטואלית באתריו ההיסטוריים השונים של המתחם; וכן שישה מסכים המציגים תיעוד של התהליכים שעברה ירושלים מסוף התקופה העותמנית ועד ימינו, בבימוי בן שני.
ועוד נקודה שראויה לשאפו: מאמץ משותף של מחלקת השימור ברשות העתיקות ושל עיריית ירושלים הפך את מבנה המצודה מימי הביניים שבה שוכן המוזיאון למבנה נגיש עבור מבקרים עם צרכים מיוחדים, וזאת בלי לפגוע בייחודה של המצודה, הנחשבת לאחת היפות והשלמות בעולם. על פרויקט הנגישות קיבל המוזיאון את פרס נגישות ישראל 2023, וכן פרס נגישות בינלאומי בווינה השנה.
השיטוט במוזיאון עובר בין שלושה מוקדים עיקריים – יהדות, נצרות ואיסלאם, ובכל חלל לומדים את העיר ותולדותיה באמצעות שלוש יתדות של ידע – דמות, אתוס, מקום. הדמות היא ישו או מוחמד או דוד המלך, למשל, האתוס הוא זה המאפיין כל אחד מהם, והמקום הוא תמיד אחד – ירושלים.
"לצד מסכים אינטראקטיביים, שמספקים התמצאות בתקופות השונות של ירושלים גם באמצעות קומיקס ואיורים, אנחנו מציגים כאן פריטים אמיתיים שנשתמרו בעיר מכל התקופות שלה כדי להראות שתמיד היו כאן חיים", אומרת ליבר. "למשל, חותמות של מלכים ושל אנשי ממשל מתקופת הבית הראשון ועליהן שמותיהם בעברית. מישהו החזיק את החותמות הללו בידו וחתם בעזרתן על העברת כספים או חיטה, או דרש תשלום, או העביר תשלום וקיבל אישור. וזה חשוב, בעולם שאנחנו חיים בו כיום, לראות משהו אותנטי ואמיתי", מדגישה ליבר, ומפנה את תשומת הלב גם לפריטים שונים שהיו שייכים לחיילים הרומים של טיטוס שהיו כאן בשליחות הקיסר. "למשל, חרב שנשארה שלמה. ואם נקפוץ מאות שנים קדימה – מכתב של דוד בן־גוריון שנשלח לילד במהלך מלחמת השחרור, ובו אומר ראש הממשלה דאז: 'נכון, אין כאן אוכל ואין מים, אבל הכל יהיה בסדר, אני דואג לזה'. יש יותר אותנטי מהעדויות האלה על החיים שהתחוללו בירושלים בכל דקה ודקה לאורך ההיסטוריה?" שואלת ליבר כשאנחנו עוברים מהביתן המוקדש לחייהם של היהודים בירושלים לזה שמביא את סיפור האיסלאם בעיר. הוא מצוי בתוך מבנה שלפני 800 שנה היה מסגד, ועד 1967 שימש מצודה צבאית בשלטון הירדנים.
המוזיאון קיבל גם שם חדש: “מגדל דוד מוזיאון ירושלים החדש”, בתמיכת קרן קלור ישראל, קרן דרהי, קרן היסוד, עיריית ירושלים, משרד התיירות ומשרד ירושלים ומורשת.
ולא לוותר על התצפית
לא רק על התחלפות הזמנים לומדים פה, אלא גם על תהליכי ההתקדשות של העיר, "על הטירוף שיצר פה את עיר הקודש", כדברי ליבר, בעזרת שלוש גלריות שעוסקות בהתקדשות העיר. "האחת מציגה אלף שנים של יהדות, על שני בתי המקדש שלה, החל בהחלטה של דוד המלך להפוך את ירושלים במקום את חברון לעיר הבירה, ורואים איך העיר הופכת להיות מרכז יהודי חזק". ליבר מפנה אותנו לדגם מואר של בית המקדש השני. "הדפסנו את הדגם הזה במדפסת תלת־ממד. לכי ספרי את זה לאנשי התקופה ההיא", היא צוחקת, ואנחנו שוקעים בסרטי האנימציה שמספרים את סיפורה של ירושלים ונוצרו בידי מיטב המאיירים העכשוויים – לצד פולמן גם דוד פולונסקי, לנה גוברמן ועוד, "כדי שביחד עם הדגמים והחפצים הסיפור יהיה נוכח וקליל וידבר לקהל הצעיר".
במוזיאון מאוד בולטת האינטראקטיביות.
ליבר: "טכנולוגיה זה כלי מעולה, זו שפה עכשווית, ובעזרתה אנחנו מעצימים את יצירת העבר והופכים אותה נגישה, כמו למשל מפה עתיקה ענקית של ירושלים, שכאשר לוחצים על נקודות שונות בה האנימציה קמה לתחייה. צריך לראות את התגובות של הילדים שמבקרים פה'".
ולא רק את תגובות הילדים, גם את תגובות המבוגרים, כמונו, שנשאבים אל תוך הקסם ההיסטורי רב השכבות והמשמעויות, שהכלים הטכנולוגיים מעניקים לו נוכחות מנצחת.
ואל תוותרו על עלייה אל התצפית שמחכה לכם על גג המצודה, בגובה של 800 מטרים, ובה כל ירושלים נפרשת לעיניכם על כל השכבות שהלב ספג במהלך הסיור – העיר העתיקה, השווקים והסמטאות, בתי הכנסת, הכנסיות והמסגדים, ומבט רחוק ייקח אותנו ביום טוב עד לים המלח שנפרש כטלית על הנוף. וכאשר מסתכלים בשקיעה, איך האור הכתום נופל על האבן, קמה לתחייה שורת השיר של נעמי שמר, והצבע הזהב שבה מקבל ממשות אמיתית.
