בשנים האחרונות התפרסמו מאות מחקרים שהוכיחו כי פעילות גופנית סדירה לאורך זמן מפחיתה את התחלואה ואת התמותה ממחלות לב בשיעור גבוה – כמעט 50 אחוז. מדוע אם כן לא כולנו רצים להניף איזו משקולת או יוצאים לריצה ברגע זה? אחד הדברים הכי מתסכלים בביצוע פעילות גופנית הוא העובדה שבניגוד לטיפול תרופתי, שהשפעתו מיידית, לפעילות גופנית לוקח זמן עד שהיא מתחילה להשפיע על הגוף בצורה משמעותית. לדוגמה: נטילת כדור להורדת לחץ דם גורמת, לרוב, לירידה ניכרת ברמות שלו עוד באותו יום. לעומת זאת, ביצוע של פעילות גופנית יגרום להורדה זהה בלחץ הדם רק אחרי כארבעה שבועות של אימון. אם מדובר בהשפעות אחרות של הפעילות הגופנית, למשל ירידה בערכי הכולסטרול, עלייה במסת השריר ושיפור בכושר הגופני, נדרש אפילו פרק זמן ארוך יותר: שלושה חודשים בממוצע.
העובדה שצריך להשקיע באימונים כל כך הרבה זמן עד שמשיגים שיפור בריאותי גורמת לחלק גדול מהאנשים לוותר על ביצוע הפעילות או לדחות את תחילת האימונים עד שיהיה להם "יותר פנאי", "אחרי החגים", "לאחר שיסיימו כמה בירורים רפואיים" ותירוצים נוספים.
ההשפעה מיידית
אולם מתברר שלפעילות גופנית יש השפעה מיידית על הגוף, אפילו חשובה מאוד, אם כי פחות מוכרת: הגנה על שריר הלב. כך עולה ממחקר שהתפרסם לאחרונה בכתב העת הבריטי לרפואת ספורט. המחקר בדק את מידת החומרה של מה שמכונה "התקף הלב", בשפה העממית, או "אוטם שריר הלב", בשפה הרפואית, אצל מי שמתאמנים ואצל מי שלא.
ההערכה של מידת הפגיעה בשריר הלב נעשתה על ידי בדיקה של רמות האנזימים בדם אשר מעידים על פגיעה בשריר הלב. בזמן אירוע לבבי, בעקבות הפגיעה בשריר הלב, האנזימים, שנמצאים במצב רגיל רק בלב עצמו, דולפים לזרם הדם, ולכן הם מהווים סמן לכך שהאדם נמצא בעיצומו של אירוע לבבי. מדובר בכלי חשוב מאוד עבור הרופאים, שכן במקרים רבים אין סימנים להתקף הלב בבדיקת א.ק.ג וגם הסימפטומים (אצל גברים: כאבים בחזה וביד שמאל, הזעות, חולשה ועוד. אצל נשים: כאבים לא מוסברים באיברים שונים, תחושה שחם מאוד, תשישות, חיוורון והקאות) לא תמיד חד־משמעיים ויכולים לנבוע מבעיות רפואיות אחרות.
כאשר החוקרים בדקו את הקשר בין ביצוע פעילות גופנית לרמות האנזימים בדם לאחר אירוע לבבי, הם הופתעו לגלות שבקרב נבדקים שהתחילו להתאמן רק שבוע קודם לכן והספיקו לבצע מאז פעילות גופנית מועטה מאוד חלה ירידה משמעותית ברמות האנזימים בדם, לעומת אנשים שלא עסקו בכלל בפעילות גופנית, מה שמעיד על פגיעה קטנה יותר בשריר הלב. לכן, החוקרים הגיעו למסקנה שאפילו פעילות קלה בפרק זמן של שבוע יכולה ליצור הגנה מסוימת לשריר הלב.
נכון שמדובר במחקר ראשון מסוגו, אשר נועד לבדוק את ההשפעה המגינה המיידית של ביצוע מאמץ גופני לפני אירוע לבבי, אבל התופעה הפיזיולוגית הזו מוכרת כבר מספר שנים, ואפילו יש לה שם: Preconditioning. מה זה אומר בעצם? בעת ביצוע מאמץ שבו מתרחשת ירידה באספקת הדם לשרירים, מצב המכונה "איסכמיה", נכנסים לפעולה מספר מנגנונים שמטרתם להגן על השריר מפני פגיעה. המנגנון העיקרי הוא יצירה של "חלבוני עקת חום" – Heat Shock Protein. חלבונים אלה נוצרים בתא במטרה להגן עליו מפני גירויים הרסניים כגון חום (ומכאן שמם), ירידה באספקת החמצן ועוד. המנגנון השני שנכנס לפעולה במהלך איסכמיה הוא שיפור ביכולת השריר לנטרל ולסלק תוצרי לוואי מחמצנים, אשר נוצרים בזמן חוסר בחמצן. תוצרי לוואי אלה עלולים לגרום לפגיעה במבנים שונים של התא ולעכב תהליכים החיוניים לתפקוד התקין של התא.
הספורטאים משתמשים
ההשפעות של תופעת Preconditioning נחקרו בעבר, בעיקר בנוגע לשרירי הגפיים, ואף נלקחו בחשבון בקרב ספורטאים במקצועות הסיבולת, למשל ריצות ארוכות. אלה מנסים להשתמש בתופעה בזמן החימום לפני תחרות כדי לשפר את הביצועים הספורטיביים. בנוסף לביצוע תרגילי החימום הרגילים, הם חושפים את השרירים למצב פיזיולוגי של חוסר אספקת חמצן לשרירים, אותה איסכמיה, באמצעות ניפוח שרוולים סביב השרירים הפועלים, שלוחצים עליהם לפרקי זמן קצרים ומעכבים את זרימת הדם. זאת כדי לעודד את פעולתם של מנגנוני ההגנה בשריר. בחלק מהמחקרים שנערכו בקרב ספורטאים נמצא שהשיטה הזו אכן גורמת לשיפור בביצועים הספורטיביים, אולם מחקרים אחרים העלו שאין לה כל השפעה.
הגנה על הלב
לעומת חילוקי הדעות בנוגע להשפעה על הביצועים הספורטיביים, במחקרי מעבדה שבחנו את ההשפעה של Preconditioning על מצבים קליניים בזמן מאמץ, בעיקר ירידה בזרימת הדם לשריר הלב, נמצא פוטנציאל הגנה גדול. כיצד זה עובד? בזמן מאמץ, כאשר הדרישה לאספקת דם וחמצן ללב עולה – אך בשל מחלה טרשתית של כלי הדם הכליליים נוצרת היצרות בכלי הדם ויש ירידה ביכולת של העורקים להזרים דם ללב – שריר הלב נחשף למצב קל של איסכמיה, שכן הוא סובל ממחסור באספקת חמצן. בתגובה, שריר הלב מפריש חומרים שיעזרו לו להתמודד עם מצב זה ויגנו עליו מפני הרס הרקמה שלו. כאשר מצב זה חוזר מספר פעמים מועט, אפילו במשך שלושה אימונים, התגובה של הלב למצב של איסכמיה משתפרת, ומגיעה מהר מאוד ליכולת ההגנה המרבית שלה. כך היא למעשה שומרת על הלב. הייחוד של מנגנון זה בלב, לעומת שרירים אחרים, הוא שההשפעה מתחילה גם בתגובה לפעילות קצרה בעצימות מתונה והיא קיימת במשך מספר שעות, ממש כמו כשנוטלים תרופה.
חשוב להדגיש שמדובר בתופעה אשר מספקת ללב הגנה חלקית בלבד במצבים פתולוגיים כמו אירוע לבבי, ועדיף כמובן לא להגיע אליהם. לכן לאנשים שסובלים ממחלה כלילית בעורקי הלב או מגורמי סיכון אחרים מומלץ לבצע בדיקות סקירה מוקדמות לפני תחילת ביצוע הפעילות כדי לוודא שהיא עצמה לא תיצור עומס מוגזם שיוביל להתקף לב. אבל ברגע שקיבלתם אישור להתאמן, אם אתם מתלבטים מתי או אם כדאי לכם להתחיל להתאמן, התשובה היא "עכשיו". אם אתם חושבים לקחת שבוע הפסקה מהאימונים, הלב אומר לכם "לא". חשוב שתזכרו: פעילות גופנית שומרת על הלב כמעט מהצעד הראשון.
סימנים שמעלים חשד לאירוע לבבי
אם יש ספק אין ספק, אם אתם חשים בסימנים המחשידים כדאי להתייעץ ברופא
אצל גברים: כאבים מתמשכים בחזה וביד שמאל, קוצר נשימה, הזעה, חולשה, סחרחורת וצרבת
אצל נשים: כאבים בחזה ובאיברים נוספים, תחושת חום קיצוני, תשישות, צרבת, קוצר נשימה והקאות
בעת ביצוע מאמץ שבו מתרחשת ירידה באספקת הדם לשרירים, מצב המכונה "איסכמיה", נכנסים לפעולה מספר מנגנונים שמטרתם להגן על השריר מפני פגיעה
החוקרים גילו שבקרב נבדקים שהתחילו להתאמן רק שבוע לפני אירוע הלב חלה ירידה משמעותית ברמות האנזימים בדם, מה שמעיד על פגיעה קטנה יותר בלב
הכותב הוא פיזיותרפיסט ופיזיולוג, מכון פיזיולייף (plife.co.il) לפיזיותרפיה וכושר אישי.
