"לא הבנתי כמה זמן זה גוזל ממני. חשבתי שזה עסק נחמד שאני מנהל אותו באהלן ואהלן, וזה שאב אותי לגמרי". הדובר הוא אייל רודוב, 57, גרוש ואב לשנים מהוד־השרון, שרכש לפני חמישה חודשים את רשת המזון המהיר "עד העצם אקספרס" שצברה חובות בסך 18 מיליון שקל. רודוב רכש אותה תמורת 1.5מיליון שקל, הסב את השם לסמאש בורגר והשקיע עוד 1.5 מיליון בשיפוץ.
דברים שרואים משם לא רואים מכאן?
רודוב: "עכשיו אני מבין כמה קשה להצליח במסעדנות של מזון מהיר וכמה הציבור שמתלונן שיקר לו, לא מבין כמה הוצאות יש למסעדה. אני מציע "ווליו פור מאני". המבורגר איכותי 120 גרם ב־36 שקל ארוחה עם ציפס ושתייה ב־56 שקל. תחשבי כמה ארוחות ליום אני צריך למכור כדי לכסות. בעוד שבמסעדת יוקרה, מחיר ממוצע לזוג יכול להגיע ל־500 עד 600 שקל, אני לסכום הזה צריך 100 סועדים. יש שכירות ושכר עבודה שיכול להגיע ל-175 ש' לשעה. תשלום עבור מוסיקה: כ-800 ש' לחודש לסניף, ויש תשלום לשילוט וארנונה. יש מערכות כיבוי אש שמצריכות כל חודשיים ביקורת ומנדפים שצריך לנקות ב-15,000 לשנה. צריך לשכור יועץ לביקורת של משרד הבריאות כ-10,000 ש' לשנה לסניף, ויועץ לרשיון עסק כ-10 עד 15 אלף שקל. אני מחזיק שני אנשים לפרסום ושיווק לטיק טוק ואינסטגרם ומשרד יח"צ והכל זה כסף. ההוצאות שוחטות אותנו. מסעדה שעובדת טוב מגיעה ל-5%-10% על המחזור. היתרון שלי שאני לא משתמש לעסק באשראי בנקאי רק בהון עצמי"".
כשהשתחרר רודוב מהצבא הוא הצטרף לעסק של אביו "לוחות רודוב" ולפני שלוש שנים מכרו את המפעל והגשים את חלומו לצאת לפנסיה מוקדמת ולעסוק בתחביביו הלא זולים: אוסף מכוניות מרשים, אוסף יינות ואוסף ואמנות.
בדיעבד, עשית השקעה חכמה?
"אני מאמין ברשת. אני רואה מספרים מול העיניים. אין לי רגשי בנושא, אם תבוא הצעה טובה אני אמכור. המבחן האמיתי להצלחה תהיינה המכירות בחודשים יולי-אוגוסט. המטרה שלי להגיע ל־50 עד 60 סניפים. אני נותן ללקוח טעם טוב, מקום נקי ומחיר טוב".
אתה לא חושש ממיתון?
"לא. דווקא מסעדות כמו שלי שמציעות ווליו פור מאני יצליחו".
אתה מתכנן עסקים נוספים?
"פתחתי מכון פילאטיס, עסק לרכבי פאר לחתונות, והשקעה בסטארט־אפ שיכול לעשות מאות מיליונים".
