צפירת הרגעה: כוכבת הסדרה 'פריפריה אימפריה', נעמה מריומה ובעלה יואל מגששים את דרכם חזרה. היא מספרת שהגירושים, בינתיים, בהקפאה.
זה טוויסט לא צפוי אחרי שמריומה הודיעה דקה וחצי לאחר סיום העונה, קבל עם ואינסטגרם, שהיא ויואל מתגרשים. התגובות המיזוגיניות לא איחרו, והיא הואשמה בסינדרום מלכת היופי. המציאות יותר מורכבת, כמובן, אבל מה זה משנה, השניים חזרו. בערך.
נעמה מריומה (35), דוגמנית במיל', עקרת בית ממושב מצליח ואמא לחמישה, היא אחת משש הדמויות שמגיעות מהדרום. הן לוהקו על ידי יוצרת 'מעושרות' המיתולוגי, אורנה בן דור שביקשה לספר סיפור חדש על התבססות כלכלית וחברתית של נשים מעולמות האופנה והביוטי בפריפריה. מי שחשב שהוא עומד לצפות במופע טראשי־נובורושי אכל את הכובע כשגילה נשים טובות לב ובעלות הומור. אף אחת לא הייתה בפה של אף אחת. עכשיו הן חוזרות לעונה שנייה ב־yes וב־STINGTV.
בעונה הראשונה אמרת, "ביני לבין יואל אין רומנטיקה. כשהוא עולה למיטה הוא מתעסק במיילים".
"היו פעמים שקמתי ב־12 בלילה כשיואל חזר מהעבודה להכין לו אוכל. גם בפאקינג חודש תשיעי. פעם יואל חזר מהעבודה ובחדר חיכו לו נרות ומסאז'יסט".
אז מה קרה?
"יואל עובד כל הזמן. אני ילדה של אהבה, צריכה שילטפו וישאלו אותי מה שלומי. אחרי שאיבדתי את אמא שלי הייתי צריכה עוד יותר ביטחון ואהבה. מצאתי את עצמי לבד, עם חמישה ילדים. יואל תמך אבל כנראה לא מספיק. כל הזמן רציתי אנשים סביבי, שלא יהיה שקט. חברות וחברים ועל האש וצחוקים. זה היה סוג של בריחה. יואל נכנס הביתה וכבר לא שאלתי אותו מה שלומו. הוא ראה בי מי שמנצלת אותו. יש לי כסף ממנו, יש לי אופר לילדים, אני טסה עם חברות לחו"ל".
אז כבר דיברתם על המצב ביניכם?
"בתוכנית כבר לא היינו בטוב. כל פעם שבאנו בזוג, שמנו מסכה. רבנו על כל דבר אפשרי, לא הייתה תקשורת. גם הסקס נעלם. היה צריך לעצור את זה, להפריד".
הם הכירו כשהייתה בת 17 וחצי, והוא מבוגר ממנה בעשור וחצי. "הוא גידל אותי. אחרי ארבעה חודשים כבר הציע לי נישואים".
סיפרת על חתונה גרנדיוזית.
"חתונה של חצי מיליון שקל. שלוש שמלות של דני מזרחי ושלוש תסרוקות. סקאזי ואיל גולן הופיעו".
חמישה ילדים זה לא הולך ברגל.
"לא שאלתי את יואל לפני שנכנסתי להיריון, אבל כל פעם שהודעתי לו הוא שמח. כל חמש הלידות שלי היו בקיסרי. קיסרי ראשון היה חירום. הגעתי לבית חולים עם שפעת חזירים, 40 מעלות חום. חודש אחרי הלידה כבר הייתי שוב בהיריון. הרופאה צעקה עליי".
בתוכנית סיפרת שאת מבקשת כל פעם מיואל להשאיר כסף, זה יכול להישמע כמו דגל אדום.
"הייתי נורא תלותית. 'יואל, קח את האוטו למוסך', 'יואל, תשאיר כסף'. אני לא רציתי לדעת על ענייני כסף, ולו זה היה נוח. הוא לא ביקש ממני לצאת לעבוד ותמיד פירגן שקניתי. זה בא ממני, בחרתי להישאר תמימה. לא היה לי חשבון בנק ולא כרטיס אשראי. הכל על השם שלו. נעמה לא קיימת. אמא לחמישה ילדים בלי חשבון בנק זו סתימות".
וגם מסוכן.
"אני מדברת על זה עכשיו ולא מאמינה. כולם דאגו לי, אבל אני אחת שנותנת אמון וסומכת שלי לא יקרה שום דבר רע. חשבתי שהכל ורוד עד שהגיע היום השחור".
כשמריומה אומרת יום שחור היא מתכוונת להפרדת הכוחות ביניהם, לפני כשנה וחצי. היא נשארה עם הילדים בבית במושב ויואל עבר למגדלי יו. "בהתחלה נפרדנו בטוב. הלכתי איתו לראות דירות. הבת הבכורה שלי, שהיא בת 14, העלתה סרטון לטיקטוק וסיפרה שזה בסדר שההורים נפרדים. ואז פתאום יואל הפסיק להעביר כסף. הברז נסגר. היה נתק. אין יותר אופר. הגעתי הביתה להררי כביסות וכלים. מלחמות דרך עורכי דין. הוא דרש שאצא מהבית. אבא שלי שכר לי עורך דין ותבעתי אותו על מזונות. תקופה של התקפי חרדה, כל התסמינים".
למה? בטח גם התוכנית הביאה פרנסה.
"זה לופ של מחשבות לא הגיוניות. שלא יהיה לי איפה לגור, איך לכלכל את הילדים, שלא אצליח לשרוד. לא עזר שכולם אמרו לי שיחטפו אותי גם עם חמישה ילדים ושיש לי מה להציע. הרגשתי שהחיים דרסו אותי".
היו אז תגובות שהעזבת את יואל כי הסתחררת מהפרסום.
"זה מאוד העליב אותי. אני יודעת כמה נלחמתי וכמה היה לי קשה לוותר על הרעיון של משפחה מושלמת. נראה לכם שבשביל פרסום אפרק משפחה שפיארתי ורוממתי? דייט אחד לא עשיתי אחרי הפרידה. כוס יין אחת לא יצאה לי מזה".
מה זאת אומרת, לא היו פניות באינסטגרם?
"האינסטגרם קרס, אבל כל עוד אני נשואה כדת וכדין, אני לא מפלרטטת ולא יוצאת. הייתי בדיכאון. לא היה פה פאן. חרב עולמי".
× × ×
אבל הבטחנו סוף טוב, סוג של. אחרי חצי שנה שנמתחה מיוני עד אוקטובר של מלחמת רוז ברוז, השניים פרקו את נשקם. "זה היה ביום כיפור", מריומה נזכרת. "התיישבתי עם הילדים לסעודה מפסקת כשנשמעו דפיקות בדלת. חשבתי שחברים באו לקרוא להם לצאת עם האופניים. פתחתי את הדלת וראיתי את יואל. נעתקה נשימתי. לרגע נבהלתי. אדם שמנהל מולי מלחמה מתקרב לאט־לאט. אבל אז הוא חיבק אותי".
איך הגבת?
"קפאתי. לא הצלחתי לחבק בחזרה. הוא ביקש שנצא לגינה ואמר שהוא רוצה שנתקרב, שלא מתאימה לנו המלחמה. בכיתי כמו ילדה. משם נפתח פתח חדש עם בעלי סלאש הפרוד שלי".
מה הסטטוס עכשיו?
"עדיין גרים בבתים נפרדים וישנים בנפרד, אבל עושים דייטים, מחזיקים ידיים. אני רואה יואל שונה, מחזר, קצת מקנא. למרות שאנחנו עושים צעדים של צב, הילדים מבולבלים, אבל ניקח את זה לצד הטוב. פתאום ארוחת ערב כל המשפחה ביחד. אחד הילדים צעק, 'יש, אתם חוזרים'. הסתכלנו אחד על השני וחייכנו".
לא רק חשבון בנק ואשראי לא היו לה. את פרופיל האינסטגרם פתחה עבורה אוריה עזרן, חברתה לפריפריה. כשהייתה צריכה לקבל מייל, ביקשה שישלחו לאימייל של אחיה. בעונה השנייה - רנסנס. "חתמתי בסוכנות. אני עושה קמפיינים ושיתופי פעולה מסחריים. משלמים לי לבוא להשקות. אין יותר, 'תביא לי, תשאיר לי'. אין יותר להיות תלותית. אני עובדת ומפרנסת את עצמי. הפכתי לפייטרית".
סיפרת שלמדת עיצוב אופנה ובגלל חוסר ביטחון לא עסקת בזה.
"יכולתי להיות בזכות עצמי, אבל הביטחון האפסי שלי לא איפשר את זה. אנשים לא מקבלים את זה, כי אני יפה וחתיכה ומתלבשת יפה ומסובבת ראשים. אבל מאז שאני ילדה, אני ביישנית וחסרת ביטחון. זה הרס לי המון. כשסיימתי ללמוד עיצוב, אמרתי 'מי יבוא אליי?' זה משתק שלא מאמינים לכאב שלי. גם נשים יפות הן חסרות ביטחון. בזכות הסדרה אני מתחילה להעז. עומדת להוציא ליין של כובעים עם משפטי העצמה. שישי אחד טיגנתי שניצלים, ברקע המולה, ופתאום צעקתי 'יש לי את זה'. אני תמיד הולכת עם כובעים ופיתחתי כובע שאין, פטנט. שלחתי את הסקיצה למפעל בסין ואני מחכה שישלחו אליי כובע ראשון".
בעונה הראשונה לא היו אינטריגות.
"אורנה בן דור חשבה שתהיה בין הבנות סחיבת שערות ומשטרות. נורא פחדתי ממי שיביאו לי, שאצטרך לריב. אני לא פראיירית, ידעתי שינסו לעשות אש. רעדו לי הביציות. זה לא קרה, היה לנו חיבור מטורף. בעונה הזו יש הרבה יותר אש. אני מהרבות", היא מחייכת. "חייבת להעיר כשפוגעים בי. אולי יותר מיני מריבה. אז אולי כדאי שתחכו לעונה השלישית, אז תהיה סחיבת שערות".
נקטלת על המסיבות הרועשות אצל אבא שלך. כשהשכנים הזמינו משטרה, אמרת: "אשכנזים לא אוהבים לשמוח".
"אשכנזים־מזרחים זה עולמות שונים. התרבות שלנו והתרבות של האשכנזים לא חיות בשלום. זה אופי שונה. אנחנו נורא אוהבים חאפלות, יא חלאו לאו, דרבוקות ושמח. אם קוראים לזה ערסית, סבבה. מהמם לי להיות ערסית".
× × ×
מריומה נולדה ברמלה, הראשונה משלושה. לאביה יש חנות בגדים הנושאת את שמו, "נסי" בשוק רמלה.
איך הייתה הילדות שלך? גדלת במקום קשוח.
"הייתי ילדת שמנת. לא ידעתי מה זה 'לא'. רוב הזמן ביליתי אצל סבתא. הייתי ילדה קטנטונת, כולם שם האכילו את נעמה. אבא בנה בתים מטורפים וכל שנה עברנו בית. היו אומרים לי, 'נעמה, תראי איזה חדר עשינו לך'. עיצבו לי חדר מהאגדות, אבל ביקשתי לישון עוד יום אצל סבתא. לא עניינו אותי חברות. רק סבתא וסבתא".
מאיפה הגיע המנהג לנשק לה את הרגליים?
"מאז שאני זוכרת את עצמי אני עושה את זה. זה קשר שאי־אפשר להסביר במילים. אני לא מרשה לה לשים בושם. הלוואי שאעשה בושם מהריח הטבעי שלה".
בעונה הראשונה, ביליתם בווילה הנאה עם הבריכה של אביך. כל זה מחנות בשוק?
"אני מאמינה שיש לו עוד עסקים. לא ממש יודעת. בבת־המצווה שלי הקראתי, 'אבא שלי אימפריית בגדים הקים למורת רוחם של כל הקנאים. שיידעו כולם שיש להם פה עניין עם איש עסקים ואיתו עם חלטורות לא מתעסקים'".
מתי התחלת לדגמן?
"בגיל 15. רוברטו פירסם שהוא עורך יום פתוח. דודה שלי התקשרה ואמרה לי: 'הולכים'. התביישתי, אבל היא לא ויתרה. מתוך 1,500 בנות, אני ועוד אחת רק התקבלנו. עשיתי כל מיני תצוגות אופנה, קמפיינים קטנים".
אמה נפטרה כשהייתה בת 47. מריומה, שהייתה אז בת 28, עדיין מתאבלת. כשהיא מדברת עליה היא חוזרת להיות ילדה שצריכה את אמא. "ההורים שלי הכירו כשאמא חיפשה עבודה. היא התחילה לעבוד כמוכרת בחנות של אבא שלי כשהייתה בת 17. היא ילדה אותי בגיל 19".
הייתן קרובות.
"ההורים שלי התגרשו כשהייתי בת 12 וגרנו איתה. היא הייתה לביאה, דומיננטית, מאוד חרדתית לגבינו. השתעלנו, 'וואה עלייה, מה יש לך?' ישר לוקחת לרופא. כשגדלתי, הפכנו לחברות טובות. התלבשנו אותו דבר. החלפנו ג'ינסים ונעליים. הפכתי לאמא בגיל מאוד צעיר. אמא וסבתא גידלו לי את הילדים. הייתי האחות של הילד שלי. נותנת את הילד לסבתא ואמא ויוצאת. טסתי עם הבעל. אין דבר כזה שאקום לילדים בלילה".
מה קרה?
"בדצמבר 2016 היא התחילה להרגיש לא טוב. השתעלה, היה לה קשה לנשום. לקחתי אותה לקופת חולים, עשו צילום ריאות, נתנו אנטיביוטיקה. אמרתי 'אמא, יומיים־שלושה של אנטיביוטיקה ונגמר הסיפור'. ביום שני היא הגיעה לרופא, חמישי אישפזו אותה. היא קרסה. הרדימו והנשימו אותה. הייתי בבית עם הילדים. לא היה מי שישמור עליהם. ידעתי שהמצב לא טוב, אבל לא הבנתי כמה".
נורא.
"באותו סוף שבוע נשארתי עם הילדים וכל שנייה התקשרתי לאחי לשאול מה קורה. בערב, רופאה יוצאת ואומרת, 'ההורים של עליזה?' סבתא עונה לה בשמחה, 'כן, כן'. הרופאה מודיעה, 'איבדנו אותה'. כשהתקשרתי לאחי הוא אמר, 'נעמה, אמא מתה'. מה? 'נעמה, אין אמא. היא מתה'. התחלתי לצרוח. השכנים הגיעו. קרעתי את הבגדים, השתטחתי על הרצפה. אבא שלי התקשר וצרחתי, 'אבאאאא, אני רוצה את אמא'".
ממה היא נפטרה?
"היו לה גרורות בריאה. הרופאים אמרו לנו שגם אם הייתה מגיעה מוקדם יותר, לא הייתה שורדת יותר משמונה חודשים. לא נפרדתי ממנה. חשבתי שהיא תהיה איתי כל החיים".
ואז הגיע הדיכאון. "הייתי שולחת את הילדים למסגרות, ונשכבת על הרצפה. לא היה לי תיאבון. הגעתי ל־45 קילו. הרופאה אמרה לי שאם אני לא מתחילה לאכול, היא מאשפזת אותי. איבדתי חשק לחיות. לא היה בי צלם".
איך הגחת החוצה?
"אחי שגיא התחנן שאצא מזה. הוא אמר לי, 'את מעכשיו אמא שלי ושל טל'. הרגשתי שאמא אומרת שיש לי תפקיד. התחלתי ללכת לפסיכולוגית. עד הטיפול, לא הלכתי לשום מקום לבד. 'אמא, בואי איתי לפה, בואי לשם'. מנטל, הפכתי לעצמאית. היום, אני האמא של עצמי. מדברת עם עצמי, מחבקת את עצמי, מלטפת את עצמי ומנגבת לעצמי את הדמעות. אני אפילו מסמסת לעצמי דברים שמרימים לי".
7nights@yedioth.co.il
