אלכס אוקיף בן ה־28 הוא אחד מכותבי הסדרה עטורת הבאזז והשבחים 'הדוב'. בתשעת השבועות שבהם השתתף בכתיבת העונה הראשונה הוא גר בברוקלין, בדירה קטנה בלי חימום, והלך מדי יום לספרייה הציבורית כדי להתחמם ולכתוב. כש'הדוב' הייתה מועמדת לפרס הסדרה הקומית בטקס פרסי גילדת הכותבים, אוקיף שכר חליפה כדי שיוכל להיראות כמו שצריך כשהחזיק את הפרס, ואז חזר לדירתו הקפואה.
כבר חודש וחצי אוקיף ועוד 11,500 כותבים שובתים, כי עידן הזהב של הטלוויזיה מתרחש על גבם של כותבים בלי שום רשת ביטחון. זה פוגע בעיקר בכותבים צעירים שהגיעו לתעשייה כשהיא כבר עמוק בסטרימינג, ובסטרימינג, מתברר, כולם בפרימידה מפסידים עכשיו כסף.
בדיוק לפני עשור השתנתה הטלוויזיה לחלוטין עם 'בית הקלפים', ובמשך כמה שנים הייתה נטפליקס ביצת זהב בלתי נגמרת. המתחרים רצו גם, והקימו עוד ועוד ערוצי סטרימינג. מהר מאוד גדלה הטלוויזיה מכזו שמייצרת 100 סדרות מתוסרטות בשנה לכזו שב־2022 ייצרה 600. ההיקף, המבחר והאיכות משכו שחקנים מפורסמים והביאו ללוס־אנג'לס עוד ועוד כותבים צעירים שחלמו להתפרנס היטב, כי הרי זה תמיד היה ככה. ואז התברר שכבר לא.
627 מיליון איש ראו את העונה הראשונה של The Night Agent, אחת הסדרות הכי נצפות בהיסטוריה של נטפליקס. מספרים שווי ערך לאלה של 'דאלאס' ו'סיינפלד' בטלוויזיה של פעם, ובטלוויזיה של פעם היה יוצר הסדרה, שון ריאן, מקבל תמלוגים על שנים של צפיות חוזרות. עכשיו הוא לא מקבל סנט מעבר למה ששילמו לו מראש. שינוי המצב הזה הוא אחת הדרישות של הכותבים, אבל ראשי התעשייה מסרבים. גם בגלל תאוות בצע, אבל גם כי יש להם צרות כלכליות משלהם. הם מפסידים המון־המון של כסף.
היה ברור שיגיע הרגע שבו יהיה יותר מדי תוכן וההשקעות המטורפות בסדרות בנות עשרה פרקים בלי פרסומות לא יחזירו את עצמן, אבל אף אחד לא חשב שיגיע היום שבו מנהל בכיר יגיד בראיון ל'וולצ'ר': "מודל המינויים של הסטרימינג הוא הקריפטו של התעשייה". וכמו בקריפטו, כשהכל קורס מי שנפגעים ראשונים הם האנשים החולמים שהבטיחו להם את השמיים בתור הזהב של הטלוויזיה, ובסוף מצאו עצמם מקטרים בייאוש בתור לשירותים בטקס פרסי האמי".
