בעצם יש כאן שתי תוכניות במקביל. את העונה החדשה של 'האח הגדול' אפשר לצרוך בצפייה מסורתית, בפרקים ערוכים שמשודרים בטלוויזיה ברשת 13. אבל אפשר גם כקטעים־קטעים, שברי עלילות ורסיסי ריבים מערוץ 26 שמופצים במאות חשבונות ברשתות החברתיות. רוב הקהל אמנם מלהטט בין שני האפיקים האלה, אבל לא חובה; אפשר עקרונית לצפות רק בגרסה הטלוויזיונית או רק בגרסת הטיקטוק וליהנות הנאה שלמה. אחת היא גרסה מהוגנת, שמנסה לספר סיפורים הגיוניים, והשנייה היא זרם תודעה בלתי פוסק, שנפרס בפני הצופה בְסידור שמובן רק לסיני האומלל במרתף האלגוריתמים של טיקטוק. אחת דרמה לינארית, השנייה מולטיוורס של טירוף.
ומשום ש'האח הגדול' ו"'האח הגדול' הלא־רשמי קטעים מכל העונות", מתקיימות יחד, קשה שלא להשוות ביניהן וקשה שלא להבחין בכוח שצברה צפיית הרשת בשנים האחרונות. חשבונות אינסטגרם כמו "בטטת כורסה", המוקדשים לסיקור תוכניות ריאליטי, הפכו לקהילות תוססות של אלפי מגיבים, עם סקרי הדחה שחוזים לא פעם את המתרחש בתוכנית הטלוויזיה. קבוצות ווטסאפ ופייסבוק מריצות מתמודדים שונים לגמר בנמרצות שלא הייתה מביישת מחאה לגיטימית של לה פמיליה. חוויית 'האח' הפכה בשנים האחרונות לסופר־מרובדת, ואפשר ליהנות ממנה, לפעול בה ולהשפיע עליה גם מחוץ לשעות השידור. וככל ששם קוד "הרשתות" התחזק, כך כוחה של הטלוויזיה דעך.
העונה הקודמת של 'האח הגדול' הייתה מצוינת, אך הסתיימה בניצחון של טליה עובדיה - דיירת מאוד, אה… נעימה. סולידית. דווקא העובדה שמיעטה להתלכלך חיבבה אותה על הצופים, ואוהדיה הפכו במהרה לכוח משמעותי בהצבעות. וגם כשבבית היה לה תפקיד מינורי, עלילת התוכנית הלכה ונכרכה בה, והחלה לשקף את הכוח שהיה לה, ובכן, "ברשתות". כנגד כל היגיון תסריטאי אך בהלימה לרחשי ליבו של הקהל, דיירת סבירה סיימה כמנצחת בעונה מצוינת.
אולם מה שייזכר בעוד שנה, שנתיים ועשור הוא אותה עונה מצוינת. ועונה מצוינת היא לאו דווקא כזו שמשקפת באופן הכי נאמן את רצונו של הציבור הכי רועש. זאת לא דמוקרטיה, למקרה שהשם 'האח הגדול' לא היה מספיק און דה נוז. חוכמתה ומעלתה של 'האח הגדול' היא בברירת חומרי הגלם, שכן, הרבה מהם נמצאים גם ברשתות, ולצרוף מהם תוכנית מעניינת. ואת זה גם חשבון הטיקטוק המסור ביותר עוד לא הצליח לעשות.
