גיליתי שיש תחום שיש לי מה לתרום בו לעמך בית ישראל, נושא אחד שאני באמת טוב בו: אני לא מאחר. לשום מקום. אם קבעתם איתי פגישה או הזמנתם אותי להופעה, לא יהיה מצב שאבושש להגיע. זה משהו שספגתי בבית. אבא שלי היה דייקן. התפילות ביישוב התחילו על השנייה. אבא שלי אמר שאם פעם אחת נתחיל את התפילה באיחור, אנשים יחשבו שאפשר לאחר. היה לו טקס מצחיק כזה שכולם אהבו: החזן היה עומד מול התיבה עם טלית, מוכן לשיגור, כולם הסתכלו על השעון ובשנייה שהמחוגים התנגשו – התפילה יצאה לדרך.
אגב, היה לי חבר שהיה מאחר לפסיכולוגית והיא אמרה לו שזו הימנעות. התנגדות לטיפול. אז הוא החל להגיע מוקדם, והיא אמרה לו שזו חרדה. ואז הוא החל להגיע בדיוק בזמן, ממש על הדקה, אז היא אמרה לו שהוא אובססיבי.
רק טענות.
קוראים לי חנוך דאום ואינני מאחר לשום מקום. אבל לא להשוויץ באתי. את זה אני עושה על הדרך. זה לא לב העניין. רצוני היום הוא לפנות למאחרים ולהעניק להם טיפים לתיקון מידותיהם. הואיל ואני נצר למשפחה של לא מאחרים, והואיל ואני כבר 47 שנים לא מאחר לאף מקום, יש לי ידע מצטבר חשוב שיוכל לעזור לכם: הדבר הבסיסי והיסודי ביותר שעליכם לדעת בדרך להפיכתכם לאנשים לא מאחרים, הוא שלפעמים תגיעו קצת מוקדם יותר. מי שלא רוצה לאחר, מי שרוצה להגיע בזמן, צריך לדעת שלפעמים הוא קצת יקדים. וזה בסדר. עם השנים אתה לומד איך לעשות את זה בסטייל. בלי להיראות מתלהב, בלי להראות שהקדמת, גם אם זה אומר לשבת כמה דקות בנחת ברכב ולהיות בסלולרי לפני שאתה יוצא. בעידן הנוכחי זה באמת פשוט. אפשר לעבוד קצת באוטו.
אספתי פעם חבר למשחק, חבר שתמיד מאחר. היה משחק ביד אליהו, או נוקיה או איך שלא קוראים לזה כעת, אספתי אותו והוא רצה שנעצור בתחנת דלק לקנות סיגריות. לא הסכמתי. הוא לא הבין למה. ואז הבנתי מה המאחרים לא מבינים: את הצורך לחשב ברוטו ונטו. מבחינתו העצירה הזו לא לוקחת זמן, היא חלק מהנסיעה. הרי כבר יצאנו לדרך.
כאשר אנשים מאחרים צריכים להגיע מנקודה לנקודה, אם המרחק בין הנקודות הוא שעה, הם חושבים שזה הזמן שייקח להם. אנשים כמוני, שלעולם לא מאחרים, יודעים שלנסיעה שלוקחת שעה צריך להוסיף את הזמן של היציאה לאוטו, והחניה, והכניסה למקום אליו אתה נוסע, עוד בערך רבע שעה בקלות. וזה בלי שדיברנו על עצירות להשתין או למלא דלק.
המאחרים חייבים להפנים עוד דבר: באירועים עם עומס וגודש, הנסיעה היא לפעמים החלק הקל. מציאת חניה לאירוע ענק יכולה לקחת גם 20 דקות, ואז חנית רחוק ויש גם הליכה של שבע דקות ליעד - והופ, הרי לכם כמעט חצי שעה שלא חישבתם. זאת ועוד, חבריי המאחרים: לא חייבים להגיע לכל מקום בהתנשפות. לא כל הגעה שלכם לאירוע או פגישה חייבת להיות בלחץ וכשאתם מתנצלים. אפשר להוסיף גם עוד חמש דקות לחישוב, לצאת חמש דקות נוספות קודם, רק כדי שההליכה מהאוטו תהיה רגועה.
עכשיו נדבר על פקקים. אתם יודעים שיש פקקים, אבל רבים מכם בוחרים להתעלם מזה. אתם מאחרים שוב ושוב בגלל הפקקים, לא מבינים את הרמז ועושים את מה שעבורנו הוא מובן מאליו: לחשב את הפקקים בזמן הנסיעה המתוכננת. יש לכם ווייז ויש שם תכנון נסיעה, למה לא ליהנות מכל החדשנות הטכנולוגית הזו?
אבל אנחנו לא פה כדי לנזוף בכם, מאחרים יקרים, אלא כדי להעביר מהידע המצטבר שלנו כאנשים שמגיעים בזמן, באהבה ובלי שיפוטיות. אמנם חיכינו לכם במהלך חיינו זמן מצטבר של כמה חודשים, אבל עזבו, נשמור על אווירה טובה וניתן לכם טיפים נוספים לגבי הפקקים: ראשית, קחו בחשבון שככל שהנסיעה ארוכה יותר ככה צריך להיערך ליותר פקקים. אם לקחתם בחשבון כשיצאתם מירושלים לתל־אביב שייתכן פקק של רבע שעה, הרי שבנסיעה מירושלים לנהריה אתם חייבים לקחת בחשבון שיהיו שניים או שלושה פקקים כאלה בדרך. וכן, זה אכן אומר שככל שהנסיעה ארוכה יותר, ובגלל שלקחתם מקדם הגנה גדול יותר, האפשרות שתגיעו מוקדם משמעותית גדל. מה שאני עושה בנידון, נניח כאשר יש לי הופעות בצפון, זה לנסוע מראש לבית קפה במקום סמוך להופעה, לשבת בו קצת לפני ההופעה ולהגיע רגוע לאולם. אגב, אני בודק לפני כן איפה יש בית קפה נחמד בסמוך. זה עוד משהו שאנחנו, הלא־מאחרים, עושים: בודקים דברים כאלה לפני. מה יש ליד, האם יש חניה קרובה וכו׳.
הערה חשובה: נסיעה ביום תמיד תיקח יותר מנסיעה בלילה, אבל גם בנסיעות בלילה יש לפעמים עבודות בכביש ויש איזה רגע בחיים שצריך להפסיק להיות מופתעים מכך.
יש תכונה ישראלית כזו, לעמוד בפקק בגלל עבודות בכביש ולהגיד לעצמך: נו, מה יש להם, שיעבדו בלילה; ואז לנסוע בלילה, ושוב לעמוד בפקק בגלל עבודות ולהגיד נו, מה הקטע עבודות עכשיו? היה לכם את כל היום.
רק טענות.
אני מבקש לסיים עם הנקודה המוסרית, אנא הקשיבו לדברים בנפש חפצה: זה לא הוגן לאחר. זה פשוט לא בסדר. כשאתם קובעים עם מישהו ומגיעים מאוחר, אתם לא מכבדים אותו. אני יודע שרובכם לא מתכוונים לא לכבד אותו, אבל חשוב שתדעו שהתוצאה לא מכבדת. גם אם שגגה נפלה בידכם, גם אם זה נעשה בהיסח הדעת, מה שעובר מהתנהגותכם זה שהזמן של האדם שחיכה לא חשוב לכם מספיק, וכנראה גם הוא לא.
שבת שלום.
