בשנת 1987 בחור הישיבה החרדי אלי פלאי התחתן וביקש להמשיך את לימודיו בישיבת חברון. הישיבה לא נועדה לאברכים אלא רק לבחורים רווקים, אבל פלאי היה מעוניין דווקא בה, בין היתר בגלל הסנטימנט המשפחתי: סבו, הרב הלל פלאי, היה ממייסדי הישיבה. "אמרו לי 'אתה יכול להמשיך, אבל אין לנו מלגות'. אז עניתי: 'אני אסתדר'".
כמה חודשים אחרי שנישא, הוקם הירחון החרדי "משפחה", עיתון צבעוני ראשון במגזר החרדי. הירחון החדש חיפש מפיץ באזור ירושלים ופלאי קפץ על ההזדמנות. היה לו רכב מסוג סוסיתא ואחת לחודש היה עוזב את הישיבה ליומיים, עובר בין חנויות בריכוזים חרדיים ומפיץ את העיתון. "ביומיים עבודה בחודש הרווחתי פי שניים ממה שמקבל אברך בכולל".
נו, אז למה זה לא מציאותי שאברכים ייצאו לעבוד יומיים בחודש?
"בשבילי זה היה אידיאל, כי אמרתי: אני לא רוצה לקבל תקציבים. אני רוצה באמת לפרנס את עצמי כדי שאוכל ללמוד תורה כמו שליבי חפץ. הייתה רק בעיה אחת. אני מספר את הסיפור הזה כי הוא סיפור מכונן לא רק בקריירה העסקית שלי, אלא גם בקריירה הציבורית שלי. זה היה לא חוקי".
3 צפייה בגלריה
במכון המחקר. "כשמשרד ממשלתי מתכנן משהו שקשור לקהילה החרדית, צריך קודם להבין את הנתונים"
כלומר, עבדת בשחור?
"היה אסור, ועדיין אסור לאברכים לעבוד. הדרך היחידה שבה יכולתי לעבוד, והיום אני יכול לספר כי כבר יש ההתיישנות", הוא מחייך, "זה שאשתי נרשמה כעובדת בעיתון והמשכורת שלי הייתה על שמה. זאת בעיניי חוויה מכוננת, של המתח הזה של צעיר חרדי שרוצה לקחת אחריות ולא רוצה להיות תלוי בכלום ואומרים לו: 'תקשיב, אתה לא יכול. אתה עוד לא הלכת לצבא אז אתה גם לא תעבוד'. אמרתי: 'אבל אני רוצה ללמוד תורה, ואני גם לא רוצה להיות תלוי בכספי ציבור. לא רוצה להיות נטל על אף אחד', וזה לא עניין אף אחד".
למה מבחינתך זה אירוע מכונן?
"כי שם נתקלתי בפעם הראשונה ביחסי החברה החרדית והישראלית והבנתי את חוסר ההבנה ההדדי. לפני 20 שנה ביקשתי להופיע בפני ועדת טל ותיארתי את האירוע הזה. ראש אכ"א וסגנו ישבו שם ושאלתי אותם: 'מה הדרישה הפוזיטיבית? כמה שעות ביום צעיר חרדי צריך לשבת בישיבה כדי שיוכל להיות מוגדר 'תורתו אמנותו'?', הם הסתכלו האחד על השני, כי מעולם לא נשאלו את השאלה הזאת, ואמרו: 'שמונה שעות ביום? תשע שעות ביום?' אמרתי: 'אוקיי. תשע שעות ביום יושב ולומד, שמונה עד חמש, מוסכם שזה עיסוקו העיקרי. הוא מגיע כעת הביתה והוא איש חרוץ, אחרי שהוא עזר לאשתו ולילדים, בשעות הערב הוא רוצה לפתוח תיק עוסק מורשה במע"מ, לצורך העניין הוא רוצה לכתוב מזוזות, לקחת קורס מקצועי', ואין להם מושג מה לענות לי".
אז מה אתה מציע?
"אמרתי להם שם תקשיבו טוב, לתלמיד ישיבה חרדי יש בשנה כמעט שלושה חודשי חופשת 'בין הזמנים'. בחופשות הוא יכול לעצור טרמפים, הוא יכול ללכת לאיבוד במדבר יהודה, הוא יכול לזרוק אבנים בהפגנות, אבל דיר באלאק אם בזמן הזה הוא רוצה לאפות מצות או לחלק עיתונים כדי שהוא יוכל לחסוך כסף ואז יוכל לשבת ללמוד בלי להיות נטל על הציבור. זה לא הגיוני. למדינת ישראל יש שני אתגרים שקשורים לחברה החרדית: אתגר תעסוקת חרדים ואתגר השירות הצבאי. שני אתגרים אמיתיים, אבל למה חיברנו אותם ביחד? כל אחד מהם הוא מגה־אתגר שדורש חשיבה ודורש ניסיון. אני לא חושב שמאחורי החיבור בין העבודה לבין הצבא הייתה חשיבה. המדינה אמרה: אם לא נאפשר לחרדי להתפרנס ולא נאפשר לו לרכוש השכלה והוא יישאר עני, אז בסוף הוא ילך לשרת. עברו 20 שנה, עברו 30 שנה והתופעה רק גדלה. נוצרה אנומליה שבה עבודה הופכת להיות אצל חלק מהחרדים אתוס שהוא אנטי־חרדי".
המודל של ממר"ם
כיום, 36 שנה אחרי שהפיץ את העיתון בסוסיתא שלו, אלי פלאי הוא הבעלים והמו"ל של העיתון שהפך עם השנים לכוח המשפיע ביותר בתקשורת החרדית. בתחילת שנות ה־90, שנים אחרי שהתחיל לעבוד שם, הוצע לאביו יהודה פלאי, איש אמיד ששילב בין יזמות נדל"ן ליזמות חברתית בחברה החרדית, לקנות את "משפחה", שמאז הפך לשבועון. הוא נענה להצעה, ובתוך שנים ספורות, בניהול משותף של האב ובנו, הפך מגזין משפחה לנפוץ ביותר בחברה החרדית, כך על פי סקר TGI. לדברי פלאי, המגזין מופץ מדי שבוע בכ־65 אלף עותקים בעברית ובאנגלית ובחגים מודפסים למעלה ממאה אלף עותקים.
הוא בן 58, תושב ירושלים, נשוי לשלוה, פסיכולוגית קלינית, אב לשישה וסב לעשרה נכדים. בשנים האחרונות הציב בראש העיתון הנהלה מקצועית שמובילה אותו לבדה, והוא עסוק ביחסי החברה החרדית והציבור הכללי בישראל. לפני עשר שנים אביו נפטר והוא הקים לזכרו את קרן משפחת פלאי, שתומכת במוסדות לימוד ומשקיעה במרכזי יזמות חרדיים. ספינת הדגל של הקרן היא "המכון החרדי למחקרי מדיניות".
"האתגר הגדול שלי זה החברה החרדית בישראל ובגללו הקמתי את הקרן. בדרך כלל מסתכלים על החברה החרדית ואומרים: 'יש בעיה. הם לא עובדים, הם לא לומדים'. אני אומר: 'לא, יש פה חברה שנורא חשוב לי שהיא תמשיך לפרוח כי היא נורא משמעותית לעתיד של העולם היהודי'. זה קריטי שהם יהיו חלק מה־Jewish peoplehood. אני מבין שהעם היהודי, בתצורה החדשה שלו, כולל מודלים שונים. אין מודל אחד שעובד. החרדיות מייצגת מודל אחד: אורתודוקסיה. יש עוד הרבה מאוד מודלים. אבל בעיניי יש דבר אחד שאני משוכנע בו: התנאי לקיום של מעגלים פריפריאליים, זה שיש עוגן. שיש בסיס".
העוגן הוא החרדים?
"העוגן הוא אורתודוקסיה. חברה שתורה ומצוות הם הערך המרכזי שלה. אפשר למשל לדבר על שבת כערך שוויון, ושבת כחירות ושבת כהתחברות לקוסמוס, אבל אם לא יהיה מקום שבו שבת היא שבת, שכשהשמש שוקעת העולם נעצר, לא תהיה נקודת ייחוס. מכאן כולם יכולים להתחבר. וכדי שזה יקרה, החברה החרדית צריכה להיות יותר קשובה לחברה שסביבה".
מה בעצם עושה המכון שלך?
"החלטתי שצריך להקים גוף מחקר, זו הייתה המשימה הפילנתרופית שלי, שאל"ף, ייצר ידע על המגזר החרדי. כי כשמשרד ממשלתי מתכנן אפילו מערכות חינוך בחברה החרדית או תעסוקה, אתה קודם כל צריך להבין את הנתונים. ובי"ת, רציתי להציף תוכניות עבודה ומיזמים שיכולים לקדם את המציאות ולהתוות מדיניות".
איך נראים בסוף התוצרים ומי הלקוחות בעצם?
"קודם כל הממשלה. אנחנו מוכרים כגוף תכנון מקצועי בתחום של דאטה, מדיניות, אסטרטגיה ושיתוף ציבור. אז משרדי ממשלה פונים אלינו לבקש עבודות, נתונים בתחומי החינוך, הבריאות, התעסוקה, הרווחה, נוער בסיכון. ואחרי הידע, אנחנו מעורבים בלתרגם אותו לתוכניות של מדיניות. אני חושב שהפיצוח של המכון היה ההבנה שאתה חייב לייצר סיטואציה של Win־Win. החברה החרדית צריכה הרבה כסף, היא גם צריכה הרבה דירות. Too bad. אין לי איך לעזור לה להביא עוד תקציבים. זה גם לא המנדט שלי. המנדט שלי זה להיות גוף שמבין את המצב ואחר כך יודע להציע תוכניות".
"למשל, בשנת 2016 עשינו יחד עם משרד השיכון תחזית של 20 שנה קדימה בתחום הדיור. כמה דירות צריך לבנות לחרדים עד 2036. ישב כאן צוות של דמוגרפים ואנשי דאטה, חרדים וחילונים. איזה סוג דיור, באיזה אזורים, מה מתאים. כתבנו תוכנית שב־2017 אומצה כהחלטת ממשלה".
בכמה דירות מדובר?
"200 אלף".
רק למגזר החרדי?
"רק למגזר החרדי ב־20 שנה. אני אתן לך נתון עוד יותר מדהים. כשעשינו את המחקר, מודיעין־עילית הייתה עיר של 10,000 יחידות דיור. זאת אומרת, כדי לעמוד בצורך של 200 אלף דירות, אם נעבוד בשיטה הישנה, אז צריך כל שנה לבנות עיר חרדית בסדר גודל כזה. כל אחד מאיתנו מבין שאין לזה היתכנות".
מה עושים?
"ירדנו לרזולוציות של להבין סטטוס תכנון בכל אזור. מה קיים, מה ניתן להרחיב, איזה תשתיות. עשינו איתור ואמרנו, צריכים אל"ף, הרחבה של מקומות קיימים, וגם צריך לבנות שתי ערים חרדיות. היה צריך תמהיל של פתרונות של הרחבה קיימת ובנייה חדשה. קראנו לזה הומוגני בתוך הטרוגני, דהיינו שכונות חרדיות בערים מעורבות".
בחריש יש עכשיו דוגמה לא טובה לדבר הזה.
"הטענה הייתה, הומוגני־הטרוגני, צריך להיות מרחב חרדי גדול מספיק בתוך המרחב ההטרוגני. אין פתרון אחר בר קיימא. בחריש זה לא המצב. יש עכשיו את סיפור העיר החרדית החדשה כסיף, בנגב. זה פתרון איום ונורא".
למה?
"ההמלצה שלנו הייתה להקים בשני העשורים הבאים שתי ערים חדשות, במרכז־דרום ובמרכז־צפון, על ציר תחבורה שקרוב למרכזי תעסוקה. לבנות לחרדים בכסיף זה ליצור אוכלוסייה שתישאר בעוני, ללא מוביליות, וללא יכולת להגיע לתעסוקה איכותית. זו בכייה לדורות. הטענה של הגורמים שתמכו בהצעה הייתה שבין כה החרדים לא עובדים ואני לא יודע אם לצחוק או לבכות. לצערי משרד השיכון מתעקש שנים לקדם את כסיף לחרדים מתוך ראייה קצרת טווח שחושבת על דיור ועל ייהוד הנגב במקום על האתגרים האמיתיים של כלכלת ישראל".
ואין לך דרך להגיע לשר השיכון גולדקנופף?
"יש לי, אבל אני מדבר באמצעות מחקרים. לא באמצעות לובי פוליטי".
אז במה כן מתמקדים?
"אנחנו משקיעים היום בבנייה של תוכניות לשנות את כל מערך ההכשרות המקצועיות. בנינו פורום יחד עם בכירי תעשיית ההייטק לשנות את כל תוכנית הלימודים בסמינרים החרדיים לבנות. בת חרדית שתסיים תוכנית כזאת ב־2025, תתפרנס ברמה כזאת שאתה לא צריך לפתור לה את בעיית הדיור".
השאלה אם מנהלי המוסדות והרבנים שמעליהם משתפים איתך פעולה.
"ביג טיים. באנו עם תוכנית מהפכנית שנכתבה על ידי בכירי התעשיה, כולל מערכת הביטחון, בשיתוף פעולה עם הסמינרים לבנות, ששינתה את כל רמת ההכשרות המקצועיות. עד אז היו תוכניות שהמדינה נתנה, ברמה של תוכניות הנדסאים שכבר לא התאימו לשוק. היום התוכניות שלנו מבוקשות על ידי כל החברות הגדולות".
אוקיי, אז עם הבנות החרדיות אנחנו בסדר, אבל ידוע שהאתגר הוא הבנים.
"אותו כנ"ל".
אתה יודע להכניס קורסים כאלה לישיבות?
"לא לישיבות. בנינו כמה תוכניות שהן מקבילות לתוכנית ההכשרה של ממר"ם ואנחנו מריצים אותן בכל מיני מסגרות. אגב, עשינו מחקר שמיפה את כל ההכשרות המקצועיות שעשו לגברים חרדים בהייטק. המדינה שפכה עשרות מיליונים בשנה על הדבר הזה, אבל גילינו שתוכנית ההכשרה האיכותית ביותר היא תוכנית ההכשרה של הצבא. ניסינו להבין מה הסוד של התוכניות שעובדות. השאלה שכל אחד שואל את עצמו, האם גבר חרדי שבמשך שנות הלימודים לא הייתה לו השכלה פורמלית בתחומים הרלוונטיים, מתמטיקה ואנגלית, האם הוא יכול להשתלב. והתשובה הייתה, וגם צה"ל אומר, 'תביא לי אותם, אני יודע'. זאת המומחיות של צה"ל".
כלומר, לשיטתך ילדים חרדים לא צריכים ללמוד ליבה בבית הספר?
"לשיטתי ככל שמקנים לילדים יותר מיומנויות וידע, כך הסיכוי שלהם להצליח בכל תחומי החיים גבוה. צריך לזכור שגם החברה החרדית מבינה את זה, ובקרב הבנות יש השקעה גדולה מאוד בלימודים, כולל קרוב לאלף בנות בכל שנה שלומדות אנגלית ומתמטיקה ברמת חמש יחידות. גם חלק גדול מהבנים, תלמידי הרשתות של החינוך העצמאי ורשת החינוך של ש"ס, לומדים לימודי ליבה מלאים, והשאר לומדים חלק ניכר גם מלימודי הליבה. האתגר הוא בשילוב של לימודי תורה אינטנסיביים לבנים לתוספת מקצועות חול, ולכן ההצעה שלי לחתור לשיפור באיכות תוכניות הלימודים וביצירת תוכניות איכות במסגרות הלא־פורמליות שישלימו את החסר. רק גילוי נאות: כל ילדיי הם בעלי השכלה תיכונית של ארבע וחמש יחידות במתמטיקה ובאנגלית".
כשיש נתונים מדידים בנוגע להשתלבות של גברים חרדים באקדמיה, הם נתונים לא טובים.
"נכון, אבל זה לא קשור רק לפערי ידע. השאלה גם באיזה גיל אתה מגיע לאקדמיה, כמה אורך נשימה יש לך. אם אתה מגיע בגיל 27 עם שניים־שלושה ילדים, אין לך אורך נשימה סטודנטיאלי. המדינה דחפה כל הזמן חרדים לאקדמיה, במסות, רק כדי לסמן וי. בואו נשאל מה באמת צריך כדי שהם יצליחו בעבודה, וזה לא בהכרח תואר".
זה נשמע כמו נס, שגם אם הוא אמיתי, הוא רלוונטי לפלח מאוד קטן וגאוני באוכלוסייה.
"לא נכון. קודם כל אין ויכוח שיש בחברה החרדית המון טאלנט. שנית, אנחנו רואים שזה רלוונטי להמונים. זה בדיוק הפיצוח".
הפיצוח הזה הוא דרכי קיצור?
"לא. הפיצוח הוא להיות ממוקדי מטרה. אתה אומר תעשה יסודי, תיכון, בגרות, צבא, טיול אחרי צבא, אוניברסיטה, ואז תתחיל לעבוד. החרדי אומר: לא, אני מאוד ממוקד. תגיד לי מה אני צריך כדי שאוכל לעשות את התפקיד נכון, ולכן הפוקוס של ההמלצות שלנו הוא ההכשרה המעשית. המדינה בחרה להשקיע באקדמיה, שזה בזבוז משאבים מטורף, מבקר המדינה כתב על זה. 1.7 מיליארד שקל. אף אחד לא שאל את עצמו למה זה אמור לעזור, מה המדדים? בסוף 65 אחוז היו נשים שעשו תואר בחינוך".
מה דעתך על "חוק יסוד: לימוד תורה", שאותו הקואליציה רוצה לקדם?
"אני חושב שצריך לצמצם למינימום את השימוש בחקיקה לקידום השיח הפנים־יהודי, על ערכים בכלל ועל תורה בפרט".
אין צורך בקמפוסים
"צריך להבין את הביוגרפיה של גבר חרדי שנכנס לשוק העבודה. באיזה גיל הוא יוצא מהישיבה, באיזה גיל הוא מתחתן, מה המצב שלו, באיזה שלב הוא מתחיל לחפש הכנסה נוספת, ואז אני אומר: תן לי את הדרך, אני יודע להכשיר אותו. אם לא תעשה עבודה חכמה, אז הוא יהיה בורר אורז במסעדה או סדרן ירקות בסופר כי זה כל מה שהוא יכול לעשות. אבל אם נסתכל במבט־על גם על מה המשק צריך או אפילו מה מערכת הביטחון צריכה, ונייצר לזה תוכניות ממוקדות פתרון, אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים מאוד".
"אין לי צורך בקמפוסים ובחיים סטודנטיאליים על הדשא. אני צריך שתקופת ההכשרה תהיה ממוקדת. זה הסוד של בסמ"ח (הקורס של ממר"ם - ע.א). זו תקופת הכשרה שהיא אינטנסיבית, ממוקדת ופרקטית. לצערי כל פעם שאנחנו עוסקים בשאלות של פתרונות, אנחנו עוסקים במאבקים על נרטיבים: 'למה אתם לא לומדים ליבה?' אני אומר: 'רק שנייה, אני איתך כדי לפתור בעיות. מה הבעיה?'"
אתה אומר: בגלל שאין לי באמת סיכוי לשנות את התשתית, אני בונה עוד ועוד אלתורים וקונסטרוקציות משלימות.
"אני מאמין שלאט־לאט הן משפיעות גם על התשתית. החברה החרדית, אם אתה בא להציע לה פתרונות, היא פתוחה לכל דבר. אם אתה בא לאתגר את האתוס שלה, היא מיד משתבללת ואיבדת אותה. התפיסה שאנחנו כאן במכון מציעים, הייתי קורא לה משהו כמו גישור".
למה אתם לא נכנסים גם לשאלות של תכנון ילודה?
"מה שאנחנו עושים במכון זה לנתח מגמות, ואגב, זאת גם תופעה מאוד מעניינת שהכלכלה לא מבינה איך היא עובדת. כשהמדינה קיצצה קצבאות ילדים, הרי הטענה שהובילה הייתה: 'למה שחרדי ירצה הרבה ילדים? זאת הדרך שלו לקבל הרבה כסף מהמדינה, נכון?' ואז, ב־2003, קיצצו את קצבאות הילדים וקרו שני דברים מעניינים. אחד, הייתה ירידה משמעותית בילודה בחברה הערבית, ובחברה החרדית אין כמעט שום תזוזה, עם קיצוצים ובלי קיצוצים. אני חושב שלאורך זמן, ברור שהאתוס הזה של לגדל משפחות עדיין מאוד חזק בחברה החרדית, אגב בארץ ובעולם. זו לא תופעה רק ישראלית, היא תופעה יהודית כללית. אני אגיד לך באיזה היבט אני מסתכל על זה. העולם היום מתמודד עם בעיה קשה מאוד של הזדקנות. יש מדינות שלמות, כמו יפן ומדינות באירופה, שנמצאות במצב שאתה מסתכל על התחזית של 20 שנה קדימה והמדינה לא יודעת איך היא תשרוד אותן. ואז מתחילים גלים של הגירה. יש מדינה אחת שיש לה מנוע צמיחה מדהים וזה פריון הילודה, בטח בחברה החרדית. השאלה שאני מסתכל עליה בהקשר הזה היא איך חברה כזאת צומחת. העולם מחפש מדינות עם שיעור ילודה גבוה, וחלק מהצמיחה של ישראל נובע משיעורי הילודה שרק הולכים וגדלים".
אז אתה אופטימי בכל הנוגע לעתיד של מדינת ישראל ביחס לחרדים?
"האתגר שלנו שלפעמים גם גורמי התכנון עדיין לא מצליחים להפריד בין הוויכוח על הנרטיב לבין הפתרונות. אם אנחנו עוסקים בעולם של פתרונות, אני סופר־אופטימי. עשינו בהייטק פריצת דרך אצל גברים. אצל נשים אפשר לעשות את זה בסדרי גודל משמעותיים למקצועות בתחומים נוספים. תיקח עוד אנקדוטה אחת: מבחני ראיית החשבון. נכון להיום, 96 אחוז מהבנות החרדיות עברו בהצלחה את מבחני ההסמכה לראיית חשבון, כמעט כפול מבוגרי האוניברסיטה העברית. זה אומר שיש שם טאלנט, הון אנושי מדהים ונכונות להשקעה".
מפגש בשבת מול המחאה
במרוצת השנים, פלאי הקים לא מעט פורומים שעוסקים בניסיון לפצח את התפר שבין הישראליות לבין החרדיות. במסגרת פורום של בכירי ההייטק, הכיר את ד"ר גיורא ירון, מחלוצי התעשייה בישראל. עם פרוץ המהומה סביב הרפורמה המשפטית, ירון הזמין אותו למפגש עם מתנגדי הרפורמה שהתקיים בקיסריה ביום שבת. כדי לא לחלל את השבת, פלאי הגיע מראש ושכר חדר במלון: "גיורא אמר: 'תקשיב, מתכנסים אצלי בכירי חיל האוויר לשעבר, יהיו שם גם ראשי המחאה, חשוב מאוד שתפגוש אותם ותשמע וגם תשמיע'. להיות באירוע כזה בעיצומה של השבת זה ממש לא פשוט עבורי, אבל אמרתי לעצמי שזה נושא בוער ואני חייב לעשות מאמץ. אחרי דין ודברים הסכימו לוותר על המיקרופונים. בעיניי זה היה מפגש מכונן. יכולתי לפגוש ולראות את מה שאנשים מרגישים. היו גם גלעד שר, עמירם לוין, דן חלוץ, קובי ריכטר, באמת כל המי ומי. בחלק שבו דיברתי אמרתי להם כמה שזה מטריד אותי שאנשים כל כך משמעותיים מסתובבים בתחושה שאין להם פה עתיד".
"אנחנו נמצאים ברגע קשה, רגע שבו אני רואה אותו כשבר משמעותי. לא היה לנו כמותו 75 שנה. היו מתחים ומאבקים, אבל זה רגע כמעט כמו פירוד הממלכות של יהודה וישראל. אני לא יודע לחיות בחברה שבה קרוב למחצית מהעם, או לפחות אחוז ניכר מהעם, שתרם כל כך הרבה לכלכלה ולביטחון ולצמיחה, מסתובב בתחושה שאין לו פה עתיד. עכשיו, גם אם אני לא מסכים איתו, ואני לא מסכים איתו, עניינית אני יכול להתווכח כי אני לא רואה ברפורמה המשפטית משהו שהולך להרוס את הדמוקרטיה. אני חושב שאפילו צריכים לעשות רפורמות, ממקום אמיתי. ממקום שאתה רוצה בסוף שלכל הציבור יהיה אמון במערכת המשפט ולא רק לציבור אחד. אבל אתה לא יכול לא להיות קשוב, וזה מדיר שינה מעיניי כשאני רואה את הידידים, החברים הטובים שלי באמת מודאגים עד אימה. התפקיד שלנו זה לא להגיד: אוקיי, תסתדרו. התפקיד שלנו זה להגיד: תסביר לי מה מטריד אותך ובוא נייצר שותפות יחד. הדבר השני שסיפרתי להם הוא על העשייה שלי בתחום כבר עשר שנים, והיא בעיניי מאוד־מאוד מעוררת תקווה".
אתה גם מצפה למשהו מהחרדי הממוצע בהקשר הזה?
"ברור. אני רוצה להגיע למצב שיהודי חרדי יראה ביהודי האחר מישהו שהוא מעניין אותו, שהוא מרגיש יחד איתו את האחריות על מה שנעשה כאן. שוב, זה צריך לבוא יחד עם זה שהחרדי יכול לשמור על גבולות, אבל בסוף אנשים אחים אנחנו".
attali.ami@gmail.com
