תא"ל במיל' דבורה חסיד היא אחת מהאנשים שתרמו הרבה מאוד לסלילת דרכן של נשים בצה"ל. חסיד (67) שירתה בצבא יותר מ־30 שנה, עד 2006, הייתה האישה הראשונה והיחידה שמונתה למפקדת הבקו"ם, הייתה היוהל"ן (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים. היום כבר קוראים לזה יוהל"ם: יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר) השנייה – בתקופתם של הרמטכ"לים בוגי יעלון ודן חלוץ – עשתה שורה של תפקידים בכירים נוספים, ובהחלט הטביעה חותם חשוב במה שקשור למעמדן של נשים בתוך הארגון הכי גברי במדינה.
עכשיו היא מספרת על השינוי שעשתה לפני כעשר שנים, כשפנתה לעבוד בעולמות הבריאות והרווחה, תחילה כראש מחוז מרכז במכבי שירותי בריאות בתקופה הסוערת של הקורונה, והיום כמנכ"לית "מכבי טבעי". אבל לפני כן, אנחנו מדברות על הנושא הבוער של מעמד הנשים בצבא. "התהליך שעבר הצבא בכל מה שקשור לשילוב נשים הוא איטי וארוך, ועוד לא הגענו ליעד", היא אומרת. "היעד הוא שהצבא ימצה את פוטנציאל הנשים על פי היכולות שלהן – ולא לפי המגדר. שמערכות המיון יהיו טובות ורגישות כדי לנתב נכון את הפוטנציאל שיש להן בידיים.
"זה קורה היום רק חלקית. יש הרבה חסמים, חלקם תודעתיים, אבל ב־20 השנה האחרונות הצבא פתח הרבה תפקידים והכשרות לנשים. בתקופה שלי כיוהל"ן איחדנו תפקידים לגברים ונשים, כולל השתלבות של נשים במערך הלוחם, כולל גדוד הקרקל ויש גם את הברדלס, אריות הירדן, לביא הבקעה — גדודים שיש בהם נשים. חיילות נמצאות בהגנה על הגבולות, עושות בט"שים וחשופות לפגיעה כמו הלוחמים. אין בצבא התנגדות לשירות נשים בתפקידים קרביים. יש אירועים פרטניים שמנסים לטפל בהם נקודתית, למשל עכשיו, שעולה מחדש הנושא של שירות נשים בשריון. אבל לא יעזור למתנגדים כלום. נשים משרתות וישרתו בשריון.
"ועדיין, צריך להבין שיש גם מצבים שבהם הצבא משבץ נשים לתפקידים קרביים או מעורבים, ובאים למשל תלמידי הסדר, והם לא רוצים לשרת לצד נשים, אלא מבקשים סביבה שתאפשר להם לקיים את אורח החיים הדתי שלהם. אז בסוף הצבא מנסה לעשות איזונים בין המשרתים מכל כיוון, ויש מודעות מאוד גדולה לכך סביב שולחן הרמטכ"ל. יש לנו רמטכ"ל מצוין, הרצי הלוי, וגם אביב כוכבי היה מצוין".
הראיון עם חסיד נערך כשברקע התקרית שבה נהרגה בגבול מצרים הלוחמת ליה בן־נון ז"ל, ששירתה בגדוד ברדלס המעורב. בעקבות האירוע נשמעו גם קולות שרתמו את העניין כדי לקדם אג'נדה של התנגדות לשירות נשים בתפקידים קרביים. חסיד: "חיילות וחיילים צריכים לשרת בהתאם ליכולות ולכישורים שלהם בכל יחידות הצבא, ואין שום סיבה להדיר חיילות מתפקידים. עברנו את התקופה הזו. צריך לתת להן אפשרות להצליח בכל תפקיד, לבסס להן סביבת עבודה מכבדת, ולהתעלם מהקולות הקטנים האלה שעושים רעש גדול".
לא עומדים בביקוש
חסיד נולדה להורים יוצאי תוניס שעלו ב־48' מתוך ציונות. "אמי הייתה מדריכה בבית"ר, וגדלנו בבית דתי לאומי. חלק ממשפחתי חרדית, ולכן הגיוס לצבא לא היה מובן מאליו. אני ושלוש האחיות שלי התגייסנו, ובפרספקטיבה לאחור אני חייבת לצבא הרבה מאוד. יש לי הכרת טובה מאוד גדולה לצבא".
היא אמא לרוני, חיילת, וגרה ברמת־גן, "אבל ירושלמית במהות. איך שאני עולה את שער הגיא, מתרחבת לי הנשמה". יש לה תואר ראשון בכלכלה ומדעי המדינה ותואר שני במדע המדינה וביטחון לאומי, והיא גם בוגרת המכללה לביטחון לאומי. אחרי הפרישה מצה"ל היא הייתה במשך חמש שנים מנכ"לית העמותות ידידי תוכנית עתידים ואור שלום, וגם שימשה כדירקטורית במספר חברות, ובמשך שש שנים שימשה כיו"ר הקרן לחיילים משוחררים במשרד הביטחון.
אחרי פרק לא מבוטל של עשייה חברתית, חסיד עשתה תפנית ועברה לכהן בתפקיד ראש מחוז מרכז במכבי, שאותו מילאה במשך שמונה שנים, ובמסגרתו חלשה על תקציב של שלושה מיליארד שקל. בשנתיים האחרונות היא, כאמור, מנכ"לית מכבי טבעי, זרוע הרפואה המשלימה של הקופה. "כשהייתי אחראית על כל הרפואה הקונבנציונלית של מכבי באזור המרכז פרצה הקורונה. רוב טיפולי הרפואה המשלימה הם טיפולי מגע, והם התמעטו מאוד. אחרי הקורונה ראינו כמה המגע חשוב לבריאות הנפש", היא אומרת.
ואכן, בעידן של מסכים ורשתות, של מגפת קורונה ומגפת בדידות, ואחרי שנתיים בתפקיד במכבי טבעי שאותו החלה עם 800 עובדים היא חולשת על צוות של 1,350 מטפלים, שידיהם מלאות עבודה. "גדלנו ב-450 עובדים ואנחנו מגייסים עוד, ורק עובדים שצברו ותק בקליניקות פרטיות. פתחנו בתוכנית חונכים כדי להכשיר עוד מטפלים שהשוק כל כך צריך".
באיזה תחום הביקוש הוא הכי גדול?
"דיקור, אחריו רפלקסולוגיה, שיאצו וטווינה, וביו־פידבק שעוסק בטיפול בחרדות, דיכאון ותסמינים מסוג הזה".
בואי נדבר על דיכאון וחרדות.
"בכל פעם שיש אירוע של סטרס, כמו למשל במהלך הקורונה, שזה היה השיא, או אירועים ביטחוניים שמזעזעים את הנפש — בום, יש גידול בביקוש לטיפול בחרדות. החוכמה היא לשלב בין רפואה קונבנציונלית ורפואה משלימה, גם כדי להגדיל את המודעות של הרופאים ליכולת של השילוב הזה לשפר את איכות החיים. שהרופאים יהיו אלה שיפנו אלינו את המטופלים. אחד האתגרים שלנו הוא להכשיר כמה שיותר רופאים שיכירו את תחום הרפואה המשלימה".
ומה יחס הרופאים? אין זלזול מסוים מצידם?
"יש אולי חוסר מודעות, ולכן השאלה שלך נכונה כי אחד האתגרים שלנו הוא להכשיר כמה שיותר רופאים שיכירו את תחום הרפואה המשלימה. אנחנו מזמינים רופאים ועושים להם הכשרות, מלמדים אותם עולמות תוכן של רפואה משלימה, במה זה עוזר, לאיזה תסמינים זה מסייע. ציניות נובעת מחוסר ידע, אבל כשיודעים ומכירים אין ציניות".
איפה אנחנו עומדים ביחס לעולם בהיקף הפניות לטיפולים משלימים?
"אנחנו חלק מהעולם הנאור בעניין הזה. בישראל עושים 1.2 מיליון טיפולים משלימים בשנה. נכון שהשבוע ביקרה אצלנו משלחת מטפלים מסין ושמענו שאצלם עושים 900 אלף טיפולי רפואה משלימה ביום אחד – אבל כמובן כל דבר יש למדוד ביחס לגודל האוכלוסיה. אפשר בהחלט להגיד שקצב הגידול מהיר מאוד ביחס למה שידענו בעבר. אני מייחסת את זה קודם כל לקורונה, שהשפיעה בצורה מהותית על תפיסת הציבור את השילוב בין גוף ונפש. תוסיפי לכך את העובדה שאנשים מחפשים יותר וול ביאינג ביחס לעבר, וזה מסביר מדוע אנחנו פותחים עוד ועוד סניפי רפואה משלימה.
"אני פותחת עכשיו עוד 11 מרפאות, והייתי פותחת יותר אם היו לי עוד מטפלים. פתחנו בתוכנית חונכים כדי להכשיר עוד מטפלים, בשיתוף פעולה עם מכללת רידמן ועם בית חולים גדול בסין. אנחנו מגייסים רק מטפלים בעלי ותק וניסיון, ולכן פתחנו רק 11 מרכזים, אבל הביקוש הוא הרבה יותר גבוה".
הביקוש גבוה יותר בקרב גברים או נשים?
"יש ביקושים גבוהים יותר בקרב נשים בשיעור של למעלה מ-60 אחוזים, כאשר בקרב הגברים הביקוש לרפואה משלימה עומד על 30 אחוזים. היחס הזה יציב לאורך השנים ולא משתנה. בשנתיים האחרונות אנחנו רואים עלייה בביקוש לרפואה משלימה בעיקר בטווח העשורים של 41 עד 60, וכן עלייה של 26 אחוזים בביקוש לטיפולי רפואה משלימה בקרב ילדים".
איך את רואה את התחום בעתיד?
"אני צופה שגשוג הרבה יותר גדול ממה שאנחנו מעלים היום בכלל בדמיון. יותר ויותר רופאים מודעים ליתרונות הרפואה המשלימה ומפנים אלינו מטופלים וההכרה הזו רק תלך ותצמח. הטיפולים לא יקרים, לא חודרניים, לא כואבים, ושביעות הרצון של המטופלים גבוהה. הסקרים שלנו מראים שביעות רצון של יותר מ־90%".
בואי נקשור את שני העולמות העיקריים שלך, ונדבר על המצב המחפיר של הרפואה בצבא. אם את בסדיר וחולה, הלך עלייך. אין תורים, אין אכפתיות.
חסיד לא ממהרת לענות. "הבת שלי בצבא. מהחוויה שלי כאמא, שירותי הרפואה בצבא הם לא אפקטיביים. יש קושי לחיילים להגיע ולקבל שירותים רפואיים, זמני ההמתנה ארוכים, יש קושי להגיע לרופאים מקצועיים, לפעמים רמת האמון בתלונה של החייל היא לא גבוהה, גם במקרים שיש סיבה להאמין לחייל. אני מניחה שאם זה יישב על שולחנו של הרמטכ"ל, אז יחד עם ראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה, שאחראים על חיל הרפואה, הם ימצאו פתרון לבעיה".
הראשונה בתפקיד
ב־2007 יצאה חסיד למסע לפולין שטילטל אותה, וחזרה עם החלטה ברורה: "גם באזרחי לעשות הכל כדי לשמור על ההוויה שנקראת מדינת ישראל. עבדתי בתוכנית עתידים שאיתרה תלמידים מצוינים בפריפריה, ושילבנו אותם בלימודי הנדסה ומדעים כדי לתת הזדמנות לנוער מוכשר שהולך לאיבוד כי להורים אין כסף לממן חוגים כמו במרכז ויש קושי להגיע למסלולי הכשרה באקדמיה. התורם המרכזי היה התעשיין איתן ורטהיימר".
אבא של מאיה והבן של סטף.
"אני מכירה את מאיה מאז שהייתה ילדה ג'ינג'ית קטנה. אבא שלה, שנפטר לא מזמן, היה איש צדיק לחלוטין, שהוציא כל שנה עשרות מיליוני שקלים לטובת ילדי הפריפריה".
והיום מיליארדים בתקציב מועברים לשכר אברכים ולמוסדות שבהם אין לימודי ליבה.
"לא נדבר על זה. לא רוצה להיכנס לפוליטיקה. אם הייתי רוצה להיות בפוליטיקה הייתי הולכת לכנסת, אני במקומות אחרים. היום אני נחשפת לכל האוכלוסיות ורואה את הצרכים השונים של כל אוכלוסייה שאותה אני משרתת".
לצבא היא התגייסה כמדריכת נוער, ובמהלך הקריירה עשתה שורה של תפקידים בתחום הפיקוד, ההדרכה והמטה. שאול מופז, שהיה הרמטכ"ל בין 1998 ל־2002, הוא מי שמינה אותה למפקדת הבקו"ם, תפקיד שלא שירתו בו עד אז נשים, והיא כיהנה בו שלוש שנים. "מופז היה רמטכ"ל אמיץ עם ראייה חברתית רגישה ומודעות לזכויות אנשים ונשים. הוא עשה מספר מינויים פורצי דרך, ובין היתר התפקיד הזה שלי. מאז לא שיבצו נשים לתפקיד הזה. הייתי גם האישה הראשונה בתפקיד מנהלת ראש ענף שלישות של המשטרה הצבאית, וגם זה היה תפקיד מחייב כי ידעתי שנשים מסתכלות עלי כמודל".
נשים שלא רוצות שעיקר התפקיד שלהן יסתכם בלהכין קפה למפקדים.
צוחקת: "ניסינו כבר ב־2005 להוביל מהלך שהכנת קפה לא תהיה חלק מהגדרת התפקיד של החיילות. זה לא עבר, אבל לשמחתי היום החיילות בעצמן מתגייסות עם מודעות יותר גדולה לזכויות שלהן. כמו שאני מתרשמת המצב היום יותר טוב, וגם המפקדים למדו לא לבקש".
ועוד דבר שהשתנה מאז הוא השאלה שהתעוררה בחסות המהפכה המשפטית באשר להיותו של הצבא מעל לכל מחלוקת בחברה הישראלית.
"יש דיון אם אנחנו באמת צבא העם במציאות שבה רק 50% מתגייסים. ומה זה אומר עלינו כחברה באשר לסוגיות של אחדות וחוסן? האם יהיה יום שצה"ל יהיה צבא שכירי חרב? וצריך גם לדבר על כך שמי שלא מתגייסים ישרתו שירות לאומי לטובת החברה. אבל ראינו במבצע מגן וחץ שיש לנו צבא מצוין, וצריך לשמור עליו כל הזמן מחוץ לכל ויכוח פוליטי".
מדינה בדיכאון וחרדה
מנתונים שנאספו משלוש קופות החולים בישראל בין השנים 2019 ל־2022, עולה תמונה לא פשוטה באשר לשימוש בתרופות נוגדות חרדה ודיכאון:
• יותר ילדים ונוער: עלייה של 53% בפניות לטיפול במצבי חרדה ודיכאון בקרב בני 4־15.
• יותר צעירים: עלייה של 43% בצריכת תרופות נוגדות דיכאון וחרדה אצל בני 15־24.
• יותר מבוגרים: קבוצת הגיל שבה הצריכה הגבוהה ביותר: 65־74.
• יותר נשים: נשים הן הרוב, 62.3%, מקרב הנוטלים תרופות נגד דיכאון וחרדה, והגברים מהווים 37.7%.
• יותר בצפון: בצפון הארץ נרשמה העלייה הכי חדה בצריכת תרופות נגד חרדה ודיכאון, בשיעור של 22%, כאשר מתוכם תושבי חיפה צורכים הכי הרבה.
• יותר אלטרנטיבי: ב"מכבי טבעי" מדווחים על ביקוש עולה לטיפולים שאינם תרופתיים ושמסייעים במצבי חרדה ודיכאון, כמו סדנאות מיינדפולנס וצ'י קונג. בשנתיים שבין 2020 ל־2022 נרשמה עלייה של כ־170%, והצפי הוא לגידול נוסף של 30% עד סוף השנה.
