לא במקרה היה יענקי גולדהבר ראשון המשתתפים להיחשף בעונה הנוכחית של "האח הגדול". גם בערוץ שמסוגל בכישרון נדיר להחריב כמעט כל דבר שהוא נוגע בו, ברור איזה תפקיד קריטי עדיין ממלא הרגע הזה בתוכנית ועד כמה גולדהבר הולם אותו. אגב, כמובן שגם זה הצליח להתקלקל בסוף, בגלל אדם שפרץ מהקהל וגנב את תשומת הלב. בכל זאת, ערוץ 13.
אולם מה שהופך את גולדהבר לדמות המרכזית של העונה הוא לא רק האיש עצמו והתנהלותו החביבה, אלא גם אירועים שהוא כלל אינו מודע לקיומם: הוא לא צפה בח"כ יצחק פינדרוס מכריז (ב"אנשים" של "קשת") על קהילת הלהט"ב כ"איום" יותר מסוכן מחיזבאללה. אין לו שמץ של מושג על היקף האופורטוניזם סביב סערת המגדפת מהאוטובוס, שהתנפחה לממדים מבהילים על חשבון אישה לא בריאה. וגם טרם הראו לו כיצד ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו) מקוששת זמן מסך באמצעות הזכרת שמו מעל דוכן הכנסת.
הפער האדיר הזה, בין מה שחווה גולדהבר ב"האח הגדול" לעומת הנתק שלו מההקשר האקטואלי של הופעתו, פועל גם מתוך התוכנית החוצה. למשל, שיחת הנזיפה המדוברת שלו עם שאר המתמודדים והמתמודדות, בעקבות ההדחה של עידן מורד, מסומנת כמשהו גדול בהרבה מאשר עוד סצנה אמוציונלית במסגרת קרב גלדיאטורים לא מוסרי. הרגישות האנושית שגולדהבר ביקש להפגין – גם אם בדיעבד – כבר נתפסת מבחינה ציבורית בתור קונטרה לדמויות כמו ח"כ פינדרוס. רק מתבקש לערוך סרטון שבו מוצגים קטעים מהנאום החומל של גולדהבר לעומת דברי הבלע של פינדרוס. הלייקים והשיתופים על חשבון הבית.
גולדהבר, אם כן, התחיל את המסע כדמות מסקרנת, התגלה כמי שיכול להיות איש במקום שבו לא היו כאלה, ומאז הוא כבר עלה במיינסטרים לדרגת פנטזיה: הנה הגבר חרדי הצעיר שישראל הלא־חרדית מחפשת, כזה שהגיע מלב ההחיים החרדיים, עבר ישראליזציה מוחלטת, חולם לשרת בצבא, מנסה בכל כוחו להיות בסדר עם כולם ולא פחות דרמטי: נראה שהוא לא מאוהב בעצמו כמו קודמו במשבצת, מלך זילברשלג.
אבל העונה עוד ארוכה, והמטרה של התוכנית היא לא להכין את הקרקע להחלפת הפינדרוסים בגולדהברים אלא להביא רייטינג. וכפי שגולדהבר לא ער לתגובות בחוץ, כך ייתכן שהוא לא מבין שהרושם הראשוני העז שהותיר הוא גם אתגר בפני ההפקה: האם לאתרג אותו עד הניצחון? או שמא דווקא להביא אותו לקצה? מן הסתם, גולדהבר בוטח בקב"ה שיראה לו את הדרך. לאלוהים הטלוויזיוני שלו עלולות להיות תוכניות אחרות.
בקטנה
בחדשות "רשת" ממשיכים לשמור על סטטיסטיקה פנומנלית: אתמול נודע כי בפעם השלישית תוך ארבע שנים (תדירות שנותנת פייט למבצעים בעזה) יתחלף מנכ"ל החברה, אחרי שאבירם אלעד הודיע על עזיבתו. אלא שעם כל הפגמים והכשלים, בסוף הסיפור הוא "רשת" כולה, תחת הנהלה שמצטיינת בהחלטות אומללות ובחוסר יכולת מכמיר לב להעמיד משהו שמזכיר ערוץ טלוויזיה, מה שפגע גם בחברת החדשות. ומכיוון שעל הכף לא מונחים רק כסף ויוקרה אלא גם התמודדות עם כוח עולה כמו ערוץ 14 והסינרגיה שלו עם השלטון, מי שהעיתונות והדמוקרטיה חשובים לו צריך לקוות שמצעד הטרלול הזה יסטה איכשהו ממסלול ההתרסקות.
