אצל אלמה דישי זה כבר בגדר ריטואל. רגע לפני שמדליקים את המצלמה היא שואלת את הבמאי "למה בחרת בי?" – ולא כדי לסחוט מחמאה. "זה משהו אינטואיטיבי", לדבריה. "מעניין אותי לדעת מה הבמאי רוצה להעביר באמצעות הדמות שאני משחקת ואיזה תו אני צריכה לנגן ביצירה שהוא מנצח עליה".
אבל רגע לפני שהתחילו לצלם את "4:20", הסדרה החדשה של הוט (משודרת ב־HOT3, ב־HOT VOD וב־Next TV), והיא לבשה את החלוק הלבן של ענבל, רופאת ילדים שפיתחה שמן קנאביס שמונע התקפי אפילפסיה מסכני חיים, דישי חרגה ממנהגה והפנתה לבמאי יהונתן בר אילן קושיה שונה. "תגיד, גם יש להם רומן?" היא שאלה ונענתה בשלילה.
שמחת לשמוע שאת לא אמורה להתאהב בעוז זהבי?
"זה לא קשור לשמחה. המידע הזה השלים לי את הדמות של הרופאה, כמי שמשקיעה את כל מעייניה במחקר ובהצלת חיים. נהניתי מאוד לשחק מול עוז, בתפקיד אבא של ילדה עם אפילפסיה שמוכן לעשות הכל כדי להציל אותה. הוא מגיע לסט עם אש, כולו כבר בתוך הסצנה, תוך שנייה הוא ממריא מאפס למאה, פרטנר מדהים".
ומי מנשק יותר טוב – עוז זהבי או יהודה לוי?
"את עוז לא ניסיתי", מחייכת דישי, שבדקה את השפתיים של לוי ב"איש חשוב מאוד" ועל תפקיד זה זכתה בפרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה. "עם יהודה היה צריך להכין אותי לסצנה המשותפת במקלחת, והפעם לא הייתי צריכה לשאול שאלות. מה שבטוח זה שאם 'איש חשוב מאוד' הייתה מצטלמת עכשיו, הייתה על הסט מתאמת אינטימיות, פונקציה שלא הייתה קיימת בעבר, כשבדקה ה־99 הבמאי או הבמאית נזכרו לשאול אם אני מוכנה להוריד גם את החזייה. כשחקנית מתחילה את מוכנה לעשות הכל כדי שהסצנה תצא חזקה. היום יש כללים ברורים ואני מברכת על כך. לאחרונה צילמתי סרט קצר של אלמה בן זאב, על אישה אחרי לידה שמדממת ומתמוטטת והאחות הערבייה לוקחת אותה לאמבטיה. מתאמת האינטימיות שאלה אותי 'סט סגור?' ובזכותה הקדשתי לזה מחשבה שנייה ועניתי בחיוב. רק הבמאית ישבה מול המוניטור. כל השאר חיכו בחוץ כשעמדתי מתחת למים, עירומה".
בסוף הפרק הרביעי ב"4:20" הרופאה מסיימת את חייה. "אין לי מושג מי רצח אותי", דישי מבהירה. "כנראה שידעתי יותר מדי. לא אני, הרופאה. אני שמחה שהסדרה, מעבר להיותה דרמת פשע, מציפה בעיה חשובה. יש הרבה צביעות סביב הקנאביס. פוליטיקאים שבעבר הצביעו נגד השימוש בו הופכים אותו לתעשייה. ההשפעות החיוביות של שמן הקנאביס על אוטיסטים וחולי אפילפסיה כבר לא בגדר סוד, יש הרבה ילדים שממש זקוקים לו, ואני יכולה להבין מה עובר על הורים כשביום בהיר אחד הברז נסגר".
גם את חובבת וויד?
"לא, לא", היא נרתעת. "אפילו בסיגריה רגילה אני לא נוגעת, וגם לא באלכוהול. חננה הייתי ונשארתי. זה נובע מהצורך שלי להישאר בשליטה. אני לא מוכנה להכניס לגוף שלי חומרים משני תודעה".
אל תגידי לי שילדת בלי אפידורל.
"עד כאן! ביקשתי אפידורל וקיבלתי אפידורל, ולמרות שהייתה לי לידה קלה, עם דולה נהדרת, זה כאב נורא".
רגע האמת
לפני שנתיים וארבעה חודשים הפכו דישי (36) ובעלה, הבמאי איתי פלאוט, להוריה של יסמין, שכבר הספיקה להתלוות אליה לגרמניה ולפולין, שם צילמה את "המשלחת", סרט קולנוע של אסף סבן שייצא בקרוב, ויוקרן בפסטיבל ירושלים ב14 ביולי. את הסיפור על "המשלחת שמאחורי המשלחת" היא מגוללת בעיניים נוצצות, מצחוק ומדמעות כאחד.
"יסמין הייתה בת חמישה חודשים כשהגיעה ההודעה שכל כך חיכיתי לה", היא משחזרת. "בערב ראש השנה, אחרי תקופה ארוכה של אודישנים ומאצ'ים ומה לא, הסוכנת שלי סימסה לי שהתקבלתי לתפקיד הראשי, מורה שמלווה את המסע לפולין של תיכוניסטים בלגניסטים, שהדבר האחרון שמעניין אותם זה לעבור מטרבלינקה לאושוויץ. בהפקה ידעו שאני אמא טרייה שעדיין מניקה, אבל בשיחות שניהלנו עד להחלטה הסופית אמרתי 'כן, כן, יהיה בסדר' בהנחה שהדברים יתגלגלו לאט. זה מה שמלמדים אותך בבית ספר למשחק – לקפוץ על כל הזדמנות, לא לדחוף מקלות לגלגלים, לא להיות 'השחקנית הבעייתית'. ופתאום הגיע רגע האמת. קיבלתי את התפקיד הראשי הראשון שלי בקולנוע, עד אז עשיתי רק דברים קטנים, זה התפקיד הראשון שלי אחרי הלידה, אבל הצילומים יתקיימו בינואר, בחורף האירופאי הקר, למה שאסחוב את התינוקת שלי לטיול במחנות ההשמדה? ומצד שני, איך אפרד ממנה?"
היא לקחה אוויר, ניגשה לבעלה ואמרה "קיבלתי את התפקיד הראשי, אבל אני לא מסוגלת לראות את עצמי משאירה את יסמין בבית ויורדת למונית שתיקח אותי לבן גוריון, לא יקרה". הם גלשו לדוקטור גוגל וגילו שכל המומחים תמימי דעים – לא מומלץ לעזוב תינוק מתחת לגיל שנה.
"איתי ואני בהינו זה בזו, ושנינו נראינו אבודים. בעודנו מתלבטים צילצל המפיק ורצה לקבוע חזרה. על המקום אמרתי 'אין מה לקבוע חזרה, אני לא נוסעת בלי הבת שלי'. הוא הציע 'בואי נקבע חזרה ונראה מה יקרה', ואני התעקשתי 'בוא נקבל החלטה בוגרת, אני אוכל לחיות בשלום עם הידיעה שוויתרתי על תפקיד, אבל לא אוכל לחיות בשלום עם הידיעה שעזבתי את יסמין'. כבר התחלתי לנחם את עצמי במחשבה שזה לא נורא ושבטח יגיעו תפקידים אחרים".
איתי, בעלה, הוא זה שדחף אותה ללכת לפגישה עם המפיקים. "דמיינתי שני אנשים עם כובעים וחליפות, ביג שוטים כאלה, ופגשתי שניים נחמדים, יואב רועה ואורית זמיר. הם שאלו למה אני עדיין מתלבטת ובלי לחשוב יותר מדי הכל יצא ממני. מונולוג. סיפרתי שאני קרועה. שיתפתי בתחושות שחלקתי עם הפסיכולוגית שלי, כששאלה מה אני מרגישה. גם לה אמרתי שאני רוצה לעבוד, רוצה לצלם בחו"ל, רוצה להמריא לטיסת עבודה, אבל אני לא יכולה לעשות את מה שאני הכי רוצה".
למה?
"מפני שאני אמא. ואמא לא יכולה לקום ולעוף לאן שבא לה. חודשים אחרי שילדתי את יסמין עוד הסתובבתי בתחושה של 'אף אחד לא סיפר לי'. עד שהיא יצאה ממני הייתי בפחד מוות מהלידה וחשבתי רק על הלידה – ואחרי הלידה חטפתי הלם מהבדידות, מהאחריות, מאובדן החירות, מכל השינויים. חברה במאית הבטיחה לי שהכל יסתדר ברגע שאצליח לשלב בין אימהות לעבודה, אבל אפילו היא לא הזהירה אותי שזה ייקח המון זמן".
את מונולוג הקרועה חתמה דישי במשפט נחרץ. "אילו הייתה לי חברת הפקה הייתי רוצה לעזור לנשים אחרי לידה לחזור לעבודה". להפתעתה, המפיק אמר "בשביל זה אנחנו כאן, מה צריך לעשות כדי לגרום לזה לקרות?" והם התחילו לדבר תכלס. "ההפקה התחייבה לממן לי מלווה אחד, ויצאתי לצילומי 'המשלחת' עם משלחת פרטית שכללה את יסמין, אבא שלה, אמא שלי ואמא של בעלי, לסירוגין. ברור שעל חשבוני, על חשבוננו. טיסות וביטוח ומלונות והכל. תראי כמה אנשים צריך לרתום כדי שאישה אחת תוכל להגשים את חלומה".
היה קשוח?
"הרבה יותר. זה היה מסע מטורף. פיצ'ר ותינוקת זה שני דברים מנוגדים מפני שכל אחד מהם בטוח שהוא הכי חשוב בעולם. כל שלושה ימים עברנו לוקיישן, לעיר אחרת, וכיוון ש'המשלחת' היא הפקה ישראלית־פולנית־גרמנית היה צריך להסביר לכל המפיקים המקומיים מה זה עריסה עם מזרן. והטמפרטורה מי יודע כמה מתחת לאפס, קור אימים. בחמש וחצי באו לקחת אותי לסט, אז קמתי בחמש כדי להיות חצי שעה עם יסמין, בעלי ואחת משתי האמהות טיפלו בה כל היום, ובשש בערב חזרתי למלון ישר למשמרת אמא.
החיבוק שלה פיצה אותי על הפחד מהניתוק ממנה וריכך את רגשות האשמה שתקפו אותי על זה שגררתי איתי את כל המשפחה. גם בלילות כמעט שלא ישנתי מפני שעדיין הנקתי, בחו"ל היא התחילה לשתות מבקבוק את החלב ששאבתי, גם זה לא היה קל, אבל יסמין ואני לא נפרדנו וזה העיקר. ההפקה רצתה אותי לחודש, ונראה לי שאני הראשונה שאמרה למפיק 'פחות, פחות'. כשיסמין הייתה בת חצי שנה טסנו לשבוע, ואחרי שלושה חודשים חזרנו, בהרכב מלא, לשבועיים נוספים".
שאלת את סבן, הבמאי, למה הוא בחר דווקא בך לתפקיד הזה?
"ברור. והוא לא היה הראשון שאמר לי 'בגלל משהו באנושיות'. כשאמרתי 'אני רק רוצה שתיתן לי גיבוי' הבמאי אמר, 'אל תדאגי, אני אף פעם לא אגיד שהליהוק של אלמה הוא כאב ראש'. גם זה חיזק אותי מאוד, אבל חזרתי ארצה גמורה. איתי טוען שיש לו אחוזים בסרט, ובצדק. הוא הקפיא את העבודה שלו כדי לתפקד כאבא במשרה מלאה".
גבולות המחיר
אותו "משהו באנושיות" מלווה את דישי גם בכובע החדש שלה כבמאית. בקורונה, כשהעולם עצר מלכת, היא החליטה לצאת מהתרדמת והשקיעה את כל הכסף שקיבלה מהמדינה בעיבוד שלה לסיפור "מתחילים" של ריימונד קארבר ("למרות שאני טכנופובית ואנגלופובית התכתבתי עם לונדון והשגתי את הזכויות"), והחזרות התנהלו בין הסגרים ובין הבחילות שנלוו להריונה. ההצלחה פתחה לה את התיאבון והיא ביימה את "ליל העשרים" של סובול בתלמה ילין, שבו למדה.
"רכזת מגמת התיאטרון חיפשה הצגה לשמונה שחקנים, במחזה הזה יש רק שבע דמויות, אז צילצלתי לסובול", היא מספרת, "והוא גילה לי שיש דמות נוספת שהוא כתב כשההצגה הועלתה בגרמניה. דווקא אחרי שחציתי את המשוכה הזאת הודעתי שאני פורשת. איך אעדר מהבית שלוש פעמים בשבוע, בשעות אחר הצהריים, כשיסמין חוזרת מהגן? עברתי שבועיים של נדודי שינה וכאבי בטן עד שהסכמתי להשאיר אותה עם בעלי והוריי והוריו".
עכשיו היא מביימת את "הסודות" של הדר גלרון ב"בית צבי", ובינואר תתחיל לביים טרגדיה יוונית מקורית של עודד ליפשיץ בתיאטרון חיפה, שבו התחילה את דרכה, והיא לא חוששת שהבימוי יאפיל על התשוקה שלה למשחק. "זה לא קרה לליאור אשכנזי וליחזקאל לזרוב. הם מודלים מדהימים. רונית אלקבץ הייתה הראשונה שהוכיחה שאישה יכולה למקסם את כל הכישרונות שלה ולחגוג אותם. בשבוע הבא אני מתחילה להצטלם לסדרה חדשה של כאן 11, 'בהסתורה', בדמות אישה שבודקת את גבולות החזרה בשאלה".
היא עצמה עדיין בודקת את גבולות המחיר. "אנחנו, בניגוד לדור האמהות שלנו, כבר יודעות שאישה יכולה להיות גם וגם, אבל זו הפעם הראשונה שאני נתקלת בשאלת המחיר מפני שזו הפעם הראשונה שאני אמא. כל החברות שלי, שהפכו לאמהות בתקופה שילדתי את יסמין, כבר עומדות ללדת את הילד השני, ואני עוד מחכה, ולא רק בגלל הפחד מהכאב הנורא. איתי ואני כבר מצאנו את הדרך שמאפשרת לכל אחד מאיתנו להגשים את עצמו. כשהוא מביים בחזית – אני בעורף, ולהפך, אבל ההתרחבות של המשפחה שלנו תלויה ברחם שלי ואני רוצה להספיק עוד ועוד לפני הסיבוב הבא. שחקנית בהיריון מוגבלת בתפקידים שהיא יכולה לעשות, ולבמאית בהיריון אין מחליפה".
יש מצב שיסמין תהיה בת יחידה?
בתם היחידה של הקולנוען שאול דישי ושל אילנה, עורכת דין ואשת עסקים, מנידה בראשה לשלילה. "בנעוריי אמרתי 'לא תהיה לי בת יחידה', ובהיריון אמרתי 'העובדה שגדלתי כבת יחידה לא צריכה לשלול ממני את האפשרות לגדל בת יחידה', אבל לא בא לי שיסמין תגדל בחברה של מבוגרים כמו שאני גדלתי. נסעתי עם הוריי לפסטיבלי קולנוע בכל העולם, הם לקחו אותי לפרמיירות וקוקטיילים, ואני רוצה שהיא תגדל בחברה ילדית, כמו כולם. ברור ששאלת המחיר הייתה פחות מעסיקה אותי אילו הייתי גבר".
היית רוצה להיות גבר?
"לאאאאא! עם סימן קריאה".
smadarshirs@gmail.com
