את ההסכם שנחתם אתמול בין משרדי הביטחון והאוצר נוהגים לכנות "היסטורי". לשם שינוי – הפעם זה מוצדק. ההסכם מסדיר את סוגיית הפנסיות, מאפשר גמישות למקבלי ההחלטות בצה"ל בנוגע לחוזים אישיים של קצינים בתפקידים ייחודים, והחשוב והרגיש מכל: התקבל אישור סופי למודל השירות הדיפרנציאלי, שצריך להתמקד בו משום שהוא כולל הזדמנויות חדשות רבות לצד אינספור סיכונים. הרמטכ"ל הרצי הלוי לוקח הכל על עצמו, בידיעה שכישלון יוביל לקריסת מודל שירות החובה.
הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי הותיר למחליפו שני אתגרים משמעותיים בנושא כוח האדם בצה"ל: הראשון הוא המשבר החמור מאוד בצבא הקבע, שבא לידי ביטוי בדרגות קצונה "בינוניות", כמו רב־סרן, וכן בקרב הנגדים. שנת 2022 הסתיימה עם מספר שיא של קצינים בדרגת רס"ן שעזבו את הצבא מרצונם: 613. מספר שיא נרשם גם בקרב הנגדים, 139. מדובר בשדרה שמחזיקה את הצבא, והיא פשוט התרסקה. הלוי פינה מקורות תקציביים, כמיליארד שקלים, כדי להעלות את שכרם בעשרה עד עשרים אחוז, בהתאם לתפקיד. זה אמור לשחרר חמצן למתלבטים בין חתימה נוספת לבין פרישה. במקביל סוכם על מודל חוזים אישיים לקצינים בתפקידים ייעודים, שמעדיפים שכר גבוה על פני פנסיה מוקדמת. ביניהם נמצאים גם בוגרי תוכניות עתודה.
אבל, כאמור, ההחלטה המשמעותית ביותר היא המעבר דה־פקטו לשירות דיפרנציאלי, שמשמעותו הפשוטה היא שצה"ל ישחרר החל מגיוס יולי בשנה הבאה אלפי חיילי מינהלה שהוא לא זקוק להם כעבור שתי שנות שירות בלבד. אלה יילכו לשוק העבודה ובמקביל יתוגמלו הנותרים במערך הלוחם, מהחודש ה־25. חיילים במערך התמיכה של הלוחמים ישתחררו בחודש ה־32. לוחמים שמשרתים 36 חודשים ישתכרו עד 6,800 שקלים בחודש. אלא שרבים בצה"ל משוכנעים שהסכום לא מספיק. לוחמים והוריהם יראו את החברים או את הבן של השכן עובדים או לומדים, ולכן התגמול צריך להיות גבוה הרבה יותר. וזה עוד לפני שמדברים על הפטור המוחלט לחרדים משירות צבאי שממתין לפתחה של קואליציית נתניהו כמו תפוח אדמה לוהט.
וכאן נכנס ההימור הגדול שלקח הרמטכ"ל. הוא ברור להלוי, לשר הביטחון יואב גלנט, שאישר, וגם לראש אכ"א אלוף יניב עשור, שתמך. הסיכון המרכזי הוא כמובן החשש שהמצב החדש ימוטט את מה שנשאר מצבא העם. גם כך המוטיבציה לשירות קרבי בירידה מתמשכת בראייה רב־שנתית, וכעת ייתכן שצעירים יתלבטו אם להוריד פרופיל כדי להשתבץ בתפקיד שיוביל לשחרורם בתוך שנתיים בלבד, ומשם מחכים להם הלימודים והקריירה.
הסיכון השני הוא במערך תומכי הלחימה, כמו נהגים, טבחים, מכונאים ואפסנאים ביחידות הלוחמות. גם שם המשבר אמיתי: מעתה הם יידרשו להישאר בצבא לפחות ל־32 חודשים, בשכר קצת יותר גבוה אך נמוך משל הלוחמים. להם יהיה קל אף יותר להוריד פרופיל רפואי כדי להשתחרר בהקדם, מתוך מחשבה שאם לא להיות לוחם אז למה "לבזבז" את הזמן.
יש לומר ביושר: בינתיים אין לצה"ל מענה לאיומים הללו. באגף כוח אדם מגבשים תוכניות מיוחדות לטיפול, אבל ספק אם הן יצליחו להשפיע על בני הנוער. בעידן הטכנולוגי, האש המדויקת, הסייבר ובקרוב הבינה המלאכותית: בלי מערך תומכי הלחימה אין מערך לחימה. חד וחלק.
בכיר בצה"ל אומר שלרמטכ"ל אין באמת ברירה נוכח הירושה שקיבל בצבא הקבע ובמבנה צבא החובה. הלוי השיג כעת יותר ללוחמים, אבל זה לא מספיק, כי מי שהולך לגולני גם לא מסיים את השירות בגיל 21 אלא בגיל 40, בשירות המילואים. לכן חובה להשלים את המהלך עם תוכנית הטבות רצינית ומקיפה לכלל משרתי המילואים, שברובם המוחלט הם לוחמים.
מנגד, הקיצור לחיילי המינהלה הוא נכון לצבא ולמשק, אבל צריכה להיות אסטרטגיה משלימה ברמה הלאומית, כזו שתספק מענה למי שכן מתגייסים לשירות משמעותי ובעיקר ללחימה. היא צריכה להתחיל בבתי הספר, בעידוד לגיוס קרבי, להמשיך בתנאי שירות משופרים עוד יותר תוך כדי, וכאמור בדאגה אמיתית למילואימניקים שממשיכים לשאת בנטל עוד 20 שנים נוספות. למרבה הצער, הקלה מסוימת בתשלום הארנונה היא ממש לא הפתרון.
