יבגני פריגוז'ין בילה את העשור האחרון של ברית־המועצות בבתי הכלא האכזריים של אמא רוסיה. הוא היה פושע קטן, עבריין שעסק בשוד אלים, חוזר ונשנה, ברחובות סנט־פטרסבורג. משם, ההיסטוריה לקחה אותו לדוכן נקניקיות, לרשתות מזון, קייטרינג לצבא, קרבה לפוטין ופגישה אחת ב־2014 ששינתה הכל. פריגוז'ין תבע מראשי משרד ההגנה הרוסי לקבל קרקע ומתקנים שבהם יוכל לאמן "מתנדבים" שלא יזוהו רשמית עם המשטר, אבל יפעלו במסגרת הצבא הפרטי, כוח וגנר. אנשי מערכת הביטחון הרוסים בזו לאיש, כמובן: הוא לא בא מהצבא או מהחוגים של הקג"ב כמו פוטין, ואפילו לא היה טייקון יוצא דופן. הוא היה מאכער.
אבל היה לו יתרון אחד, מובהק למדי: הוא היה המאכער של ולדימיר פוטין. ובאותה פגישה הוא אמר להם, לגנרלים הסרבנים, שההוראה הגיעה מ"פאפא", מדבר בדיוק כמו שמדברים במאפיה האיטלקית. את זה הם הבינו היטב. רוסיה היא תחנת דלק שמנוהלת על ידי מאפיה ומתחזה למדינה, אמר פעם הסנאטור ג'ון מקיין.
כך בנה ולדימיר פוטין, בעצמו, את מי שחולל ביממות האחרונות את ניסיון הפוטש הראשון ברוסיה זה עשורים, והשפיל אותו - אישית - בדרך שבה איש לא עשה מאז עלה לשלטון בראשית שנות ה־2000.
השותפות ביניהם הייתה טבעית. פוטין הוא איש מערכת נבון, מתוחכם ואכזרי; אך בראש ובראשונה, כפי שהמחישה מאשה גסן בספרה "האיש ללא פנים", הוא אדם ללא גבולות. מוסריים או חוקיים. זו הייתה הצטלבות גורל טבעית - בינו ובין מיליציה פרטית שאונסת ובוזזת בכל העולם, שהורגת עריקים באמצעות פטיש (פריגוז'ין גיבה זאת בהתלהבות), שמגייסת אסירים ולבסוף מנסה לבצע הפיכה. פריגוזי'ן כונה "השף של פוטין", אבל פעם העיר ש"יותר מתאים עבורי 'הקצב של פוטין'".
המלחמה באוקראינה המחישה שולדימיר פוטין אינו הגאון הגיאו־אסטרטגי שמנהיגים לאומנים ופופוליסטים תיארו. בניגוד למה שבנימין נתניהו חושב ומקמפיין, הוא לא "ליגה אחרת". המלחמה באוקראינה הבהירה שהצבא הרוסי איננו איזו מין מכונה מתוחכמת, אגרסיבית וחסרת מעצורים, אמנית הבליצקריג של האלף השלישי, כמו שגנרלים (גם בישראל) דמיינו לעצמם.
במהלך הפורענות של וגנר בסוף השבוע הודגם עוד עניין: המדינה הרוסית, על כל מנגנוניה, שרבים מהם נבנו כדי לשמר את השלטון ואת היציבות - המדינה הזו עצמה חלושה, חשופה להתמוטטות מבפנים. שירותי הביטחון האימתניים שלה חזקים מאוד במעצר של מפגינים דורשי שלום בכיכר האדומה, אבל הפיכה? זה גדול עליהם.
וזו הסכנה הגדולה ביותר לולדימיר פוטין. האתגר הראשון של כל שליט ברוסיה, האתגר שרובם נכשלו בו, הוא לשמור את המדינה - היחידה הפוליטית הגדולה בעולם, גיאוגרפית - כמדינה אחת. זהו אתגר יוצא דופן, משום שרוסיה איננה מדינה הומוגנית בשום אופן. היא מתפרסת על שטח עצום, עמוסה במיעוטים שמתעבים את קבוצות הרוב ובסכסוכים שיכולים לנתץ אותה בקלות. רוסיה, חוזרים וכותבים ההיסטוריונים שלה, נעה כל העת בין פראות עמוקה והתנגדות יסודית לממסד, ובין הרצון של הממשל המרכזי, בין שמדובר בקתרינה הגדולה, ובין שבסטלין או בפוטין, לקיים מדינה קוהרנטית.
מה המחיש ניסיון הפוטש של קבוצת וגנר? שלא רק שהרוסים אינם מסוגלים להילחם היטב, יש להם קושי עמוק להשליט את משטרם בתוככם פנימה. והאמת, הם אפילו לא טובים בהפיכות.
ההשפלה לפוטין איננה עניין של אגו או דימוי. מדובר בהישרדות. בתוך פחות מיממה הגיעו כוחות מורדים למרחק 200 ק"מ ממוסקבה, והשתלטו על הפיקוד העליון של המלחמה באוקראינה, ברוסטוב. פוטין נחשף כחלש, בתחום החשוב ביותר למנהיג אוטוריטרי: שימור שלטונו. גם כאשר פריגוז'ין החל באופן מובהק לנשוך, לגדף ולאיים על הממסד הצבאי, פוטין נמנע מריסונו; זו דרכם של שליטים כמוהו, שנהנים מהשיסוי בין הכפופים להם ומקדמים אותו. כל העולם עסק בקבוצת וגנר, והיו שהזהירו במובהק כי פריגוז'ין בדרך לפוטש. אך הקרמלין, הגוף שביצע את אחד ממבצעי המודיעין המוצלחים בהיסטוריה בבחירות 2016 בארה"ב, לא הבין מה קורה בחצר האחורית שלו.
כאשר פוטין נשא את נאומו לאומה אתמול, הוא נראה זקן, מותש וחלש. הוא נראה נבגד. להספיד אותו זו תמיד טעות, אבל קשה לראות כיצד הוא מתאושש מהאירוע הזה לטווח ארוך. התרופה במצבים כאלה, בדרך כלל, היא טיהור בממדים אגדתיים, סטליניסטיים, מרתיעים. הרוסים, נכון לאמש, בכלל לא מבינים מי ניצח; האם פוטין ויתר לפריגוז'ין ומתעתד לפטר את ראשי מערכות הביטחון, מפקיד בידיו באופן מעשי את הצבא. או, וזה סביר יותר, הוא שיחק על זמן ומתעתד להשמיד את בן טיפוחיו לשעבר.
חוסר הגבולות של פוטין, חמדנותו (שמשתרעת כמובן עד לחשבונות הבנק ונכסיו) היא שהובילה אותו לפלוש למדינה שכנה, לחולל בה הרס ולזרוע מוות המוני. השליט הרוסי התעלם מהלקחים הגדולים של הצארים שקדמו לו. בראשם - שמלחמות יקרות יכולות להפוך לקטלניות למשטר, כפי שהמחיש סופו של הצאר האחרון. פוטין כבר לא יכול להדחיק את האמיתות הללו; אולי הוא יסיק את המסקנה המתבקשת לגבי המלחמה באוקראינה.
המדינה הרוסית על כל מנגנוניה, שרבים מהם נבנו כדי לשמר את השלטון ואת היציבות, נחשפה בסוף השבוע בחולשתה: שירותי הביטחון האימתניים שלה חזקים מאוד במעצר של מפגינים דורשי שלום בכיכר האדומה, אבל הפיכה? זה גדול עליהם