הפלישה לישראל לא נפסקת לרגע. מאות רבות של מינים פולשים כבר התבססו בארצנו - ספרתי כ־700 לפני שהפסקתי בייאוש, ורבים אחרים ממשיכים להגיע. ולמה שלא יגיעו? ישראל היא גן עדן למינים פולשים - עם מיקום נוח בין אסיה, אפריקה ואירופה, בין ים סוף לים התיכון, אקלים מגוון ונעים המאפשר שלל בתי גידול, מחסור באויבים טבעיים, מינים מקומיים שניגפים בקלות יחסית בפני הפולשים ואם כל זה לא מספיק, כישלון חרוץ של המערכת להילחם בהם ביעילות - גם בכניסתם לארץ וגם בצמצום נזקיהם הרבים.
ישראל נכשלת בכל החזיתות: באוויר נכשלנו עם המיינה והדררה, ביבשה עם חדקונית הדקל האדומה, נמלת האש הקטנה והשיטה הכחלחלה, ובים עם המדוזה והזהרון ההדור - ואלה רק כמה דוגמאות מוכרות, על קצה המזלג. ברשימת המינים הפולשים לישראל אפשר למצוא צמחים, זוחלים, דגים, פטריות, חיפושיות, לטאות, ציפורים, עכבישים ומה לא. לרבים מהמינים הפולשים יש שמות יפים שיכולים להתאים גם למלכות דראג או ללהקות רוק כבד: הטיגריס האסייתי, פרקינסוניה שיכנית, צבגון אדום אוזן, לנטנה ססגונית, פשפש הברונזה, אצברית ממאירה ואֶלֶף העלה, אם להביא מבחר קטן. שנאמר, אם כבר נזק גדול - לפחות שיתגלגל בכיף על הלשון.
המינים הפולשים הם לא האיום הראשי על הטבע הארץ ישראלי הדל. הבכורה שמורה לאירועי קיצון כמו שריפות ויובש, פיתוח אורבני מואץ וכמובן, שינויי האקלים. דוח מבקר המדינה מהשנה שעברה הצביע על שורה ארוכה של ליקויים בהתמודדות מול מינים פולשים. אין תיאום, אין שיתוף, אין תכנון, אין חקיקה, אין אכיפה. מה שכן יש זה יותר מדי גופים ומשרדים העוסקים בנושא: המשרד להגנת הסביבה, משרד החקלאות, משרד הבריאות, רשות הטבע והגנים, קק"ל, הרשויות המקומיות.
"בהתפשטות ובהתבססות של מינים פולשים", כתב המבקר בדוח - 182 עמודים מדכאים ומכעיסים עד מאוד, "קיים פוטנציאל לנזק רב־תחומי לאיכות החיים, לבריאות, לחקלאות, לתשתיות, לרכוש, למסחר, למערכות אקולוגיות ולמגוון הביולוגי". שלא לדבר על העלות הכלכלית - עד מיליארד וחצי שקל בשנה.
× × ×
מכל המאות הרבות של המינים הפולשים בחרתי בחמישה - חיפושית, כנימה, סרטן, צרעה וטרמיט. זה אולי נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל מצחיק זה לא. כל אחד מהם עושה שמות בנופי ארצנו בדרכו המיוחדת. כל אחד מהם מספר סיפור עצוב על טבע ישראלי סובל. בחלק מהמקרים המלחמה כבר אבודה, אבל בחלק מהמקרים עוד יש מה לעשות. ובעיקר - תהא הכתבה הזו קריאה לגופים האחראים על הטבע שלנו: תתעוררו!
נובר הענפונים השחור
תוקף את החלשים והחולים
נובר הענפונים השחור, חיפושית מסוג אמברוזיה בגודל של כשני מ"מ שמוצאה במזרח אסיה, הגיעה ללבנון כבר ב־2018 ולפני כשנתיים פלשה אלינו מצפון. בתחילה אותר נובר הענפונים בנחלי הגליל העליון והגליל המערבי, נחל בצת, נחל כזיב ונחל אשחר, וביער אודם ברמת הגולן. היום הנובר כבר מבוסס, ככל הנראה, לאורך גבול הצפון עד לגוש שגב. בשניות אלה ממש מתפשט נובר הענפונים השחור דרומה בקצב משוער של כשמונה ק"מ בשנה. בינתיים לא יודעים מה לעשות נגדו.
נובר הענפונים השחור גורם לנזקים קשים בכל מקום בעולם אליו הוא פולש, בין השאר לארה"ב ולדרום־אפריקה. למה קוראים לו נובר הענפונים השחור? כי הוא שחור ונובר בתוך ענפים צעירים. הנובר תוקף כ־600 מיני עצים. בישראל הוא מתחרע על עצי החורש ועצי הנוי בשטחים הפתוחים. לנובר אין אויבים טבעיים בישראל, וגם חומרי הדברה לא יעילים נגדו מאחר שהזחלים חיים בעומק העץ. בסביבתו הטבעית נוהג הנובר לתקוף עצים חלשים וחולים, אבל בישראל הוא אוהב לנבור גם בענפונים של עצים בריאים משום מה, וזו כמובן צרה צרורה.
עד היום התגלו 15 מינים של עצי בר ישראליים שמשמשים פונדקאים לנובר. מדובר בעצי הבר האהובים בישראל, ביניהם הקטלב, אלון התבור, חרוב, זית, דולב (כולל הדולב המזרחי, הנמצא בסכנת הכחדה), אדר סורי, ער אציל, אלה ארץ ישראלית, אלת המסטיק, הרדוף הנחלים ועוד.
הדבר היפה בנובר הענפונים השחור - כי הטבע יפה גם כשהוא אכזר - הוא היחסים הסימביוטים (יחסים שבהם שני הצדדים מרוויחים) של החיפושית עם פטריית עובש בשם פוסריום איוואלאקיאה. מדובר בסיפור אהבה: הפטרייה, שנמצאת בפה של החיפושית, מייצרת רעלן שחודר את ההגנה של העץ ומאפשר לחיפושית לנבור בתוכו ולהטיל שם ביצים. הפטרייה צומחת על לשד העץ ומספקת מזון לזחלי החיפושית, שבתורם מפיצים את הפטרייה בעזרת הקקי שלהם. העסקה פשוטה: הפטרייה נותנת לחיפושית מזון והגנה - והחיפושית מפיצה את הפטרייה. היחיד שמפסיד פה זה העץ, שמקבל מחלה פטרייתית הגורמת לריקבון ולתמותה של ענפיו וגזעו, ובסופו של דבר למותו.
בישראל מוכרים תשעה מינים של חיפושיות נוברות פולשות ומזיקות. האכזריות והמוכרות שבהן הן חיפושית האמברוזיה של האבוקדו, שהתגלתה בישראל ב־2009 וקטלה את עצי האבוקדו בשרון, במיוחד את האבוקדו מסוג אס, הרגיש מכולם; השנייה היא יקרונית התאנה, שפגעה ועדיין פוגעת אנושות בעצי התאנה. היא הסיבה שהיום כמעט ואין בארצנו עצי תאנה שאינם בשטחים חקלאיים.
ויש גם חיפושיות מזיקות נוספות שצפויות לפלוש אלינו בקרוב. המזיקות שבהן: יקרונית ההדר הסינית שכבר מתפשטת בטורקיה; יקרונית התות, שכבר התגלתה בכרתים וכאילו שעץ התאנה לא סבל מספיק, תכף תגיע גם החדקונית השחורה של התאנה ותאכל את מה שנשאר.
צרעות העפצים של פיקוס השדרות, האיקליפטוס והתאנה
הסרטן של העצים
צרעת העפצים של פיקוס השדרות הגיעה אלינו מהודו, אולי מאוסטרליה, הנושא עדיין בדיונים. הצרעה יוצרת עפצים - נגעים המופיעים על הצמח בתגובה להטלת ביצים, חדירת זחלים וגם כתגובה לפטריות ולחיידקים - על עלי פיקוס השדרות, מהעצים היפים והמפוארים בערי ארצנו, אחד מהסמלים המובהקים של העיר תל־אביב־יפו.
הצרעה אמנם לא הורגת את העץ, אבל בהחלט לא מחשלת אותו. אם כבר, מחלישה אותו. ובעיקר - מעצבנת מאוד אותנו, בני האדם. בכך שהיא גורמת לפיקוס להשיל עלים מעופצים ופירות מנופצים שנדבקים למכוניות ומזהמים את המדרכות בכתמים שכמעט בלתי ניתן להסיר, הופכים למחליקים במיוחד במגע עם מים, וכצ'ופר גם מפיצים ריח דוחה. גודלה של הצרעה עומד ביחס הפוך לניג'וסיה: כמ"מ עד שניים סך הכל.
לפני כמאה שנה, כשהחליטו פרנסי תל־אביב להצל על הפוסעים בשדרות, הובא פיקוס השדרות, עץ חסון, ירוק, יפה ורחב צמרת. הכל הלך ממש נהדר במשך כחצי מאה, השמש לא מיהר, הפיקוס לא ליכלך, אנשים אמרו שלום, חבר היה חבר. עד שבסוף שנות ה־70 פלשה לישראל הצרעה של פיקוס השדרות, ככל הנראה בתוך פירות שהביא תייר שחזר מהודו, והצרות התחילו.
הצרעה מטילה את ביציה בתפרחת (פגה), הזחלים בוקעים מהביצים וניזונים מהפרחים. הזכרים חופרים בפרי מנהרות, מגיחים ממנו החוצה ומתים מיד. הנקבות יוצאות מהמנהרות כשהן מלאות אבקה מהפרחים הזכריים שבפגה, מנווטות לפגה עם פרחים נקביים, מטילות שם ביצים ומפרות אותה. הפיקוסים, שעד שבאו הצרעות לא נתנו פירות, התחילו לתת פירות, אלה מלכלכים את הרחובות עד היום - ואין מציל.
הצרעה אמנם מטילה רק דור אחד בשנה, אולם מתפשטת בקלות בהיעדר אויבים (מלבד צרעות טפיליות אחרות שעושות לה קצת צרות). בנוסף, סובל הפיקוס מ"כנימת עש הפיקוס", אבל הצרעות אוכלות אותה, אז לפחות משהו אחד טוב יוצא מהן.
לעץ התאנה, קרוב משפחה של פיקוס השדרות, יש צרעת עפצים פרטית משלו. להבדיל מתאנים "מבויתות", שמבשילות ללא האבקה והתאנים שלהן עקרות, עצי התאנה שגדלים חופשי מתרבים כמו פיקוס השדרות, והתוצאה: עלים מעופצים ותאנים אכולות נושרים ומלכלכות את הקרקע. לא נעים. הרבה צרות יש לתאנה וצרות נוספות ממשיכות להגיע.
גם האיקליפטוס האהוב, עץ עוג, סמל ישראלי למרות - ואולי בגלל - שהוא מהגר, סובל בשנים האחרונות מכמה סוגים של צרעות עפצים שממררות את חייו. הרעה מכולן היא צרעת עפצי החטטים (Maskelli Ophelimus). גודלה כמילימטר אחד וצבעה שחור, מטילה את ביציה בתוך רקמת העלה הצעיר וגורמת לתגובה המזכירה סרטן אצל בני אדם. היא מגייסת את העץ להגן על הביצים, מה שמייבש את העלים וגורם לנשירתם ובסוף למותו של העץ. צרעת עפצי החטטים פלשה לישראל לפני כעשור וחצי מאוסטרליה והתפשטה במהירות מהנגב ועד רמת הגולן. היא מתרבה במהירות גבוהה ובאזורים נגועים מביאה את עצי האיקליפטוס אל סף הכחדה. פתרון: אין.
בנוסף, סובל האיקליפטוס המתוק ממזיק נוסף בשם "פסילת האיקליפטוס", חרק קטן ומניאק שהגיע לפני עשור, גם הוא מאוסטרליה. נקבת הפסילה מטילה מאות ביצים על העלים, הזחלים מוצצים את העלים ומפרישים מעין טיפת טל דבש בצורת חצי כדור לבן, שבתוכו הנימפה. הטיפה מייבשת את העלה. נזקיה: מאיבוד הצבע בעלווה, נשירת עלים וענפים ועד למות העץ. הפסילה מעמידה עד חמישה דורות בשנה. היא התגלתה בכמה יערות איקליפטוסים במרכז הארץ.
צרעות העפצים אינן עוקצות בני אדם. בכלל, ראוי לומר שמדובר ביופי של חרק. רק מיעוט שבמיעוט מבין הצרעות עושות בעיות למין האנושי.
צמרית הַמַּיִשׁ
חומר לבן ודביק על המדרכות
לפני כשנה החל להתפשט בערי ישראל מזיק לא מוכר ומעצבן עד למאוד, שנטפל לעצי הַמַּיִשׁ (הדרומי) - מעצי הנוי הפופולריים ביותר במדינה: גבוה (יכול להגיע לגובה של כ־20 מטר), יפה, עושה אחלה צל, יכול לעמוד גם 200 שנה ואפילו יש לו שורשים היסטוריים עמוקים (חה חה) בישראל ובמזה"ת: המַּיִשׁ הדרומי, ממשפחת הקנאביים, גדל בחורש הים תיכוני כבר אלפי שנים. על הר הבית נטועה חורשת עצי מיש שיש עדויות להימצאותה שם כבר יותר מאלף שנה, לפי האגדה נטע אותה שלמה המלך. המיש הוא העץ הקדוש ביותר לאיסלאם. אומרים שיש לו כוח לגרש שדים ולטפל בכאבי פרקים ובנגעי עור.
בעשרות השנים האחרונות הפך המיש להיות עץ הנוי הניטע ביותר בערי ישראל. מאות אלפים רבים של עצים ניטעו, מהצפון עד הדרום. הכל הלך חלק עד הקיץ האחרון, אז החלו להבחין תושבי הערים - הראשונים היו בחדרה - במטרד חדש: חומר לבן ודביק שמטפטף מעצי המיש, נצמד לכבישים, למדרכות ולמכוניות וקשה עד מאוד להסיר אותו. המטרד התפשט במהירות לאורך מישור החוף, בתחילה מזכרון יעקב ועד לאשקלון, ומשם גם צפונה ודרומה. לא הייתה עיר בישראל שלא סבלה, רובן עדיין סובלות.
מדובר בכנימה פולשת מסוג שלא היה מוכר בישראל, עד כדי כך שבכל עיר קראו לה בשם קצת שונה: צמרנית המיש, צמרית המיש או כנימת עלה המיש הצמרית. הכנימה הגיעה מהמזרח הרחוק - לא ברור איך - והיא פוגעת, ככל הידוע, רק בעץ המיש.
הכנימה היא ממשפחת החרקים הקמחתיים השייכת למשפחת־על בשם "כנימות המגן". הן אוהבות אקלים חם, גופן רך, ללא כנפיים. הכנימה נראית כמו כדור צמר לבן קטן על העלים, שאת לשדם היא מוצצת, אין לה בעיה גם עם גבעולים ופירות. נקבה מטילה בין 300 ל־600 ביצים בכל הפרשה - ויש הרבה הפרשות בשנה - שנראית בין גוש קמח לצמר גפן דחוס, ומופיעה בעיקר על החלק התחתון של העלה. אחרי כשבועיים בוקעות נימפות צהובות שמתחילות למצוץ את העלה, ותוך כדי כך להפריש מעין צוף שמתכסה בציפוי דומה לשעווה. ההפרשה לא רעילה כשלעצמה, אבל היא מזהמת את העץ וכאמור, נושרת בצורת דבק לבן מציק שקשה מאוד לנקות.
בימים אלה נבחנים מספר פתרונות לטיפול בכנימה. בתל־אביב הסתיים לאחרונה ניסוי הדברה משותף עם משרד החקלאות. המסקנות: "אושר שימוש בתכשיר 'אקטרה', שבעזרתו טופלו בהצלחה בניסוי כ־500 מתוך 3,500 העצים שנפגעו בעיר. אנו מבצעים טיפול בעזרת התכשיר ונמצאים כעת בשלב טיפולי מתקדם בעצים הנגועים", נמסר מעיריית תל־אביב־יפו.
התכשיר אמנם הראה תוצאות חיוביות, אולם אסור להשתמש בו עד מרחק של שמונה ק"מ מקו החוף (בשל חשש לפגיעה במי ים) - שזו בעיה רצינית ביותר בחלק גדול מערי ישראל. נמשיך להידבק למדרכות ולקוות לטוב.
סרטן הנהרות האדום
להרעיל את הנחל
זוכרים את נחל בצת מהגליל המערבי, זה שבעצי האלון, הדולב, האלה וההרדוף שעל גדותיו נתגלה נובר הענפונים השחור? ובכן, מתברר שהנובר זו הצרה הכי קטנה של הנחל המתוק הזה, שידע תהפוכות דרמטיות בשנים האחרונות: אחרי שנים של שאיבת מים מוגברת של מקורות ממי התהום באזור, הפך הנחל מנחל איתן לנחל אכזב. בתחילת שנות האלפיים, אחרי כמה שנות בצורת, התייבש הנחל לחלוטין. הדגים נעלמו, החלזונות גוועו, הפרחים נבלו והעצים קמלו. לפני כארבע שנים הוחלט להחיות את הנחל. צינור גדול הזרים מים בשפע וראו איזה פלא, הנחל השתקם! העצים, הדגים, הפרחים, החלזונות - הכל חזר, אפילו סלמנדרה נדירה צצה פתאום. גם המטיילים שבו לאזור ופיזרו בקבוקי פלסטיק ונייר טואלט. כשחושבים על זה: בקבוק הפלסטיק ונייר הטואלט הם בעצם המינים הפולשים הנפוצים והגרועים ביותר בטבע הישראלי.
לפני כשנה התהפך שוב גורלו של נחל בצת כשנתגלה בו סרטן הנהרות (וחלק קוראים לו סרטן הביצות) האדום, מין פולש ואכזרי במיוחד. מהפחד המוצדק של רשויות שמירת הטבע שהסרטן יכחיד את הסלמנדרה, שלא לומר יגיע לכנרת ויעשה בה שמות - הוחלט להפסיק את הזרם ולייבש שוב את הנחל. ראיתם פעם חוף שנחל עזבו (ועוד בפעם השנייה)? לב שבור של חול ואבן.
מדובר בהחלטה קשה, אבל ככל הנראה בלתי נמנעת, כי סרטן הנהרות האדום הוא חתיכת פולש אכזר וחסר רחמים. ברגע שהוא מתבסס במקום, אי־אפשר להוציא אותו משם יותר. לא סתם הוגדר כאחד המינים הפולשים המזיקים ביותר בעולם. מקורו במקסיקו, שם יש לו אויבים טבעיים שמרסנים אותו. הוא כבר פלש לארה"ב, לאסיה, לאירופה ולאפריקה. ועכשיו הוא פה - כנראה איזה טמבל זרק אותו לנחל. לכל מקום אליו הגיע - זרע הרס וחורבן. צבעו אדום כהה וגודלו מגיע לכ־12 ס"מ ואף יותר. מדובר בסרטן עמיד במיוחד, שיכול להתקיים במגוון רחב של בתי גידול ותנאים סביבתיים. אפילו נחלים מזוהמים לא מרתיעים אותו. הוא אוכל־כל, מתרבה במהירות, חופר מחילות המעכירות את המים ובדרך משחרר חומר שמעודד התפתחות של אצות רעילות; מפזר רעלים שהוא צובר בגופו, ומהווה פונדקאי לטפילים שונים ומשונים שמחרבים את בית הגידול. בקיצור, לא אחד שאנחנו רוצים בכנרת שלנו, או בכל מקום אחר.
הדרך היחידה למנוע ממנו לכבוש ולחמוס את הכנרת, על פי רט"ג, הייתה לייבש את הנחל ולסלק את הסרטן כל עוד ניתן. הסיכון שהסרטן יעבור לנחלים אחרים פשוט גדול מדי. בשנה הבאה, אומרים ברט"ג, ינסו להחיות את נחל בצת, שוב. אם זה יצליח, נוכל אחת ולתמיד להיווכח במו עינינו אם אפשר להיכנס לאותו הנחל פעמיים.
טרמיט העל הפורמוסני
בלתי ניתן להשמדה
אם אתם נוסעים לשכונת כפר אברהם שבצפון פתח־תקווה, אל תשכחו לשים פרח בשיער, ויותר חשוב: אל תשכחו לאסוף את השיער. כי בערב, קצת אחרי השקיעה, יוצאים מאות אלפי טרמיטי־על פורמוסנים למעוף הכלולות שלהם בשמי אם המושבות, שמטרתו למצוא אהבה ולהקים מושבה. לפני שנתיים הייתי נוכח במעוף כלולות כזה ועד היום אני נזכר בפלא הנהדר הזה של הטבע, ויכול לחוש אלפי פרטים של טרמיט פורמוסני - שמוגדר כטרמיט המסוכן והמזיק ביותר בעולם (לעצים, לא לבני אדם) - זוחלים עליי.
מוצאו של טרמיט העל הפורמוסני מסין, אך משם התפשט לארצות דרום־מזרח אסיה, לארצות־הברית ולדרום־אפריקה, בדרך כלל כ"נוסע סמוי" במשלוחי עץ ומוצריו. כך הגיע לישראל ומכל הערים בארץ קבע את מושבו בפתח־תקווה. הפעם הראשונה שבה זוהה הטרמיט הייתה בקיץ 2020, אבל ההערכה היא שהוא הגיע עשר עד 20 שנה קודם לכן, ולקח את הזמן שלו להתבסס מתחת לאדמה עד שפרץ. היום הוא כבר שולט בעיר וחושב על לצאת ממנה ולכבוש את המדינה. אולי כבר עשה את זה. נכון להיום ידוע על עשרה מוקדי טרמיטים, והמספר האמיתי כנראה גדול יותר.
מדובר, כאמור, ב"טרמיט־על", בעל יכולות האכילה, הרבייה וההתפשטות הגבוהות ביותר מבין כל מיני הטרמיטים הידועים לאדם, ונחשב למזיק היקר מכולם - בעולם הוא גורם לנזקים מצטברים של מאות מיליארדי דולרים. הוא גדול, חזק, חכם ומאריך חיים יותר מכל טרמיט אחר, שנים לעומת שבועות; גודל מושבה אחת יכול להגיע לעשרה מיליוני פרטים. מלכת המושבה יכולה לחיות כ־15 שנה ולהטיל עד 3,000 ביצים ביום.
הטרמיט אמנם לא מסוכן לאדם, הוא לא עוקץ או מעביר מחלות, אבל מה? אוהב מאוד עץ. הוא יאכל כל עץ, חי או מת, ובדרכו אל העץ הטרמיט הפורמוסני ילעס כל מה שיעמוד בדרכו - טיח, אספלט, פלסטיק, שכבות דקות של עופרת ונחושת, כבלי חשמל, סכרים - הכל. הדרך היחידה להשמיד קן של טרמיט־על פורמוסני היא לפזר פתיונות המכילים מעכבי גדילה, ולקוות שהטרמיט שנגס בפתיון יעביר אותו הלאה, בשאיפה שמתישהו יגיע הרעל אל מלכת המושבה. מאז שהתחיל להתפשט הטרמיט הפורמוסני בעולם, כבר במאה ה־17, לא נרשמה ולו הצלחה אחת בביעורו. מהרגע שהטרמיט הפורמוסני מתבסס במקום, בלתי אפשרי להוציא אותו משם.
אכלנו אותה.
× × ×
זו הייתה רשימה חלקית בלבד, כאמור. יש לומר שבדרך לישראל כבר נמצאים כמה מינים מסוכנים ומפחידים עד מאוד, כמו למשל "התולעת השטוחה מגינאה החדשה", תולעת הטורפת את השלשולים החביבים, פוגעת בחקלאות ובנוסף נשאית של טפיל הגורם לדלקת קרום המוח אצל בני אדם; "חילזון הבוץ הניו־זילנדי" שמהווה סכנה אמיתית לתחום המדגה; "עשב התנין", צמח שפוגע קשות בתוצרת החקלאית - אני קורא לו "מחסל הבטטות" - ומעלה את עלויות הגידול, חוסם את זרימת המים בנחלים, מהווה בית גידול אהוב על יתושים, גורם לנשירת שיער ולכוויות אצל חיות, עד כדי מוות בקרב פרות בוגרות, עגלים וטלאים.
ומעל כולם עומדת "הנמלה הצהובה המשוגעת" - הבריון של הטבע. יצור מטורף על באמת. אם וכאשר היא תגיע, זה יהיה בלגן. לכל מקום אליו פלשה גרמה לנזק בלתי הפיך - ואף מדינה לא הצליחה לנצח אותה. הנמלה הצהובה המשוגעת תוקפת חיות מחמד, עופות, חרקים, כמו גם תינוקות וזקנים. היא חודרת לאוזניים, לנחיריים, לעיניים ולפצעים פתוחים, ומפרישה שם חומצה רעילה. אנא אל תחפשו עליה בגוגל, היא תבוא לכם בסיוטים. מניסיון.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: "המשרד ממשיך לפעול בשיתוף פעולה עם מגוון גופים במטרה למנוע חדירה של מינים פולשים, בשלב זה, מתבצעת עבודה השוואתית הבוחנת את כלי החקיקה והרגולציה של מדינות אחרות הדומות לישראל בהקשר של מינים פולשים. לאחר סיום עבודה זו, המשרד ישקול את המשך צעדיו בנושא קידום רגולציה.
"במקביל, המשרד ממשיך לטפל בביעור מינים פולשים הפוגעים בסביבה ובבריאות. לאחרונה קיבל המשרד תקציב של כארבעה מיליון שקל מקרן לשמירה על השטחים הפתוחים, להמשך טיפול במיני צמחים פולשים. גובשה תוכנית אסטרטגית להתמודדות עם הטרמיט הפורמוסני בתקציב של 1.7 מיליון שקל, ליישום שיטת ניטור חדשנית של עצים. בשלב הבא מתוכננת הרחבת התוכנית לטיפול בעצים הנגועים באמצעות פיתיון מעכב גדילה ייעודי ובטוח לסביבה. המשרד תומך ברשויות בהתמודדות עם מזיקים בהיקף של שני מיליון שקל לתוכנית מקומית, הכוללת מניעה והדברה".
drorfo@gmail.com
