נשוחח אגי, נשוחח
לחדוה
אוֹי אָגִי,
פִּתְאֹם אֲנִי חוֹשֶׁבֶת הָרְגִישׁוּיוֹת הָאֵלֶּה,
זְמַן עוֹבֵר וְהִנֵּה
כֵּלִים שְׁלוּבִים עִם עוֹד בְּדִידוּת
אֵיזֶה יֹפִי, לֹא כָּכָה?
מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁנִּפְרָמוֹת
זֶה רַק חוּטִים פֹּה אֲבָל
עוֹד נְשׂוֹחֵחַ,
קִירוֹת הַבַּיִת לִפְעָמִים כְּבָר
מוֹטוֹת שֶׁל כְּלוּב מוּל עֵינֵי פַּנְתֵּר
וּכְשֶׁאֲנִי קוֹצֶצֶת בָּצָל
אֲנִי זֹאת הַבּוֹכָה בִּמְקוֹמוֹ.
אֲבָל גַּם יֵשׁ לֵילוֹת -
מִתְעוֹרֵר הַתָּמִי אַרְבָּע,
גַּחְלִילִיּוֹת נִרְאוֹת אָז
כְּמוֹ נַיָּדִים בְּקֵיסָרְיָה
וְאָז מִלִּים שֶׁבָּא לְנַשֵּׁק,
כְּמוֹ אָחוּ לְמָשָׁל
שֶׁשָּׁם אֶפְשָׁר לְהָרִיחַ פְּרָחִים
עַד שֶׁהוֹפְכִים לְזֵר
וּמִמֵּנוֹ לְנִיחוֹחַ,
בּוֹכִים וְהַדְּמָעוֹת מַצְמִיחוֹת עֵצִים
שֶׁמִּתְמַלְּאִים צִפֳּרִים,
מָה אֹמַר,
הַמְּכַשְּׁפוֹת שֶׁל הַיּוֹם
רוֹכְבוֹת כְּבָר עַל שׁוֹאֵב אָבָק
אֲבָל אֲנַחְנוּ אָגִי
עוֹד עָפוֹת עַל מַטְאֲטֵא
לֹא?
זֶה רַק חוּטִים מָה שֶׁאֲנִי
מְדַבֶּרֶת.
יעל סטטמן
בימים הרעים
הָיְתָה מְדַבֶּרֶת וּמְדַבֶּרֶת,
הַטֵּלֵפוֹן צָמוּד לְאָזְנָהּ כְּמוֹ מִמְחָטָה,
לַעֲצֹר אֶת הַדִּמּוּם.
הָיְתָה הַשָּׂפָה שֶׁבָּהּ כָּתְבָה, מִתּוֹךְ חֻלְשָׁה,
בַּעֲנָוָה מוּל הָרְפִיסוּת, הַנִּרְפּוּת,
מִתְפַּלֶּשֶׁת בְּעֹנֶג טִפְּשׁוּתָהּ,
וְהָיְתָה הַשָּׂפָה שֶׁבָּהּ הַטְּעִינָה אֶת הַקַּו
בְּאֶרֶס
בְּבִטָּחוֹן עִוֵּר בְּצִדְקָתָהּ, בַּעֲלִיבוּת הַסְּבִיבָה
כֻּלָּם מִלְּבַדָּהּ.
בַּיָּמִים הָרָעִים הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הָיְתָה שְׁקֵטָה וַאֲרֻכָּה.
חָשְׁבָה לְנַתֵּק אֶת הַטֵּלֵפוֹן, לְחַבֵּל בְּמֵיתְרֵי
הַקּוֹל, לִישֹׁן בַּבְּקָרִים
לְהִכָּנֵס לַיָּם בַּלַּיְלָה. פַּעַם רָאֲתָה זוּג
בַּמַּיִם, נִדְמוּ לָהּ כְּאָדָם אֶחָד, חַי כָּל כָּךְ,
זָז בְּקֶצֶב אָחִיד, מְשֻׁנֶּה.
