בשבת הבאה יופיע אלטון ג׳ון בפעם האחרונה. לפחות זה מה שהוא אומר. בגיל 76 הוא יעלה לבמה בהיכל Tele2 בשטוקהולם, שם יחכו לו 45 אלף צופים, מצוידים במשקפי ראייה משובצים, תכשיטים, נוצות ססגוניות, תלבושות בייסבול עם פאייטים וחליפות בכל הצבעים, ויגידו בשם כל העולם תודה לאחד הפרפורמרים הגדולים בהיסטוריה. יש כאלה שיטענו שהגדול מכולם, ויהיה להם קייס לא רע. להגיד שזה סוף עידן מרגיש כמו אנדרסטייטמנט חצוף ממש, ביחס למשמעות ההופעות החיות של אלטון ג׳ון לאורך יותר מ־50 שנה. מעט מאוד אמני סולו הותירו כזה חותם.
את סיבוב הפרידה, Farewell Yellow Brick Road, החל אלטון ג׳ון ב־2018 בלי תאריך סיום ממשי, אבל עם תוכניות כלליות להופיע שנתיים ולהגיד שלום אחרון. הקורונה דחתה את הסוף, אבל הסוף תמיד מגיע בסוף. בסך הכל עשה ג׳ון בסיבוב הזה 333 הופעות, שהכניסו למעלה מ־850 מיליון דולר, ולפי "בילבורד", זה הסיבוב המצליח בהיסטוריה. בשלושת העשורים האחרונים גרף ג׳ון יותר מ־1.7 מיליארד דולר מהופעות בלבד, מה שהפך אותו באופן כללי למופע הסולו הרווחי ביותר אי פעם. וזה בלי לכלול את שני העשורים הראשונים שלו, שבהם המצעד של “בילבורד” עוד לא היה בסביבה כדי לספור לו את הכסף.
אלטון ג׳ון הוא בוודאי גם אמן הסולו הגברי המצליח אי פעם, שלישי ברשימת 100 האמנים המובילים של “בילבורד” במספר להיטים, כשרק הביטלס ומדונה לפניו. אבל בסופו של דבר, היו אלה ההופעות שבאמת ייחדו אותו מכולם. רגע לפני הפעם האחרונה, הנה מבט לקריירה ולחיים של אלטון ג׳ון, דרך הצצה לכמה מההופעות החשובות ביותר של האיש, שהחיים באמת נהדרים כשהוא בעולם.
× × ×
25 באוגוסט 1970, לוס–אנג'לס, ההופעה הראשונה בארה"ב. אלטון ג׳ון נולד כרג'ינלד קנת’ דווייט, בן להורים שמרנים מאוד שחשפו אותו למוזיקה, אבל לא תמכו בקריירה שלו. אביו ניסה להכניס אותו לעסקי הבנקאות, עם אמו הוא לא דיבר עשרות שנים. מההתחלה ידע שכדי שיהיה לו סיכוי להיות כוכב, צריכים לקרות שני דברים: הוא נזקק לשם חדש, והוא חייב להצליח באמריקה. את השם המלא החדש שלו - אלטון הרקולס ג'ון - הרכיב משמותיהם של שני חברים בלהקה הראשונה שהקים, Bluesology, וכך החלה האגדה שלו, בגיל 23 בלוס־אנג׳לס.
מיד אחרי שהוציא את האלבום הראשון, Empty Sky, סגר ג׳ון שש הופעות במועדון הטרובדור המיתולוגי בשכונת ווסט הוליווד. 300 איש בכל לילה הפכו לכמה מבני המזל הגדולים בהיסטוריה של הופעות הרוק. הם ראו אותו עף באוויר, עומד על הפסנתר, מנגן על הברכיים. שנים אחר כך הוא סיפר כי ״כל המערכות פשוט התפרקו, שום דבר לא היה בלתי אפשרי״.
סלבריטאים אמריקאים נהרו לראות את הסנסציה, שאכן נראתה כמו בן של בנקאי - אבל משהו קרה לו מיד כשעלה לבמה. "הסתכלנו לתוך הקהל וניל דיימונד יושב בשורה הראשונה", נזכר מאוחר יותר המתופף של ג'ון, נייג'ל אולסון, "אני אפילו חושב שדיאנה רוס ישבה שם מסיבה כלשהי, אני לא יודע. היה עמוס לגמרי והיינו כל כך לחוצים, אבל ברגע שהתחלנו זה היה פשוט מדהים״. אחרי ההופעה הראשונה מהשש כתב המבקר רוברט הילברן ב"לוס אנג׳לס טיימס": "ליל שלישי בטרובדור היה רק ההתחלה, אלטון ג׳ון הולך להיות אחד מכוכבי הרוק הגדולים והחשובים ביותר בעולם״.
52 שנה אחרי, בנובמבר האחרון במה שתהיה אולי הופעתו האחרונה בארה"ב, הוא שוב עלה לשיר בלוס־אנג'לס - אבל הפעם בדודג’ר סטדיום הענק, שבו הופיע עשרות פעמים במהלך השנים. "ההצלחה הראשונה שלי הייתה באמריקה״, אמר לקהל דומע, ״קניתם את הסינגלים והאלבומים והדיסקים, ויותר חשוב - קניתם כרטיסים להופעות, שאני אוהב יותר מכל דבר, אז אני רוצה להודות לכם, כי יצרתם אותי. בלי אמריקה, לא הייתי כאן״.
× × ×
28 בנובמבר 1974, מדיסון סקוור גארדן, ניו–יורק. במשך שלוש שנים בשנות ה־70 היה לאלטון ג׳ון רצף של שבעה אלבומים שהגיעו למקום הראשון במצעד המכירות. רק סטיבי וונדר היה קרוב אליו מבחינת תפוקה בתקופה ההיא, אבל אלטון ג'ון היה, בהפרש גדול, כוכב הפופ הגדול בעולם. ההופעה הזו לא הייתה הראשונה שלו בגארדן, אבל היא כנראה הזכורה מכולן, כי בשיאה הוא העלה לבמה את ג׳ון לנון.
זה לא משהו שלנון רצה לעשות, אבל לא הייתה לו ברירה. אלטון ג'ון עשה קולות וניגן בפנסתר כשלנון הקליט את Whatever Gets You Through the Night. הוא אמר ללנון שלדעתו השיר יגיע למקום הראשון במצעדים. ללנון עוד לא היה עד אז שיר סולו במקום הראשון, אז הוא הבטיח לאלטון שאם זה אכן יקרה, הוא יופיע איתו בגארדן. לא הייתה לו בעיה להבטיח, כי הוא לא האמין שזה יקרה. יאדה־יאדה־יאדה, השיר טס לפסגת המצעדים ולנון הצטרף לאלטון ג׳ון על הבמה לשלושה שירים, בהם גם Lucy in the Sky With Diamonds ו־I Saw Her Standing There.
זו הייתה ההופעה הגדולה האחרונה בחייו של ג׳ון לנון.
× × ×
25 באוקטובר 1975, דודג'ר סטדיום, לוס–אנג'לס. ההמראה לפסגת העולם לא באה בלי מחיר כבד. בשנות ה־70 יצאה בעיית ההתמכרות של אלטון ג׳ון לסמים ולאלכוהול מכלל שליטה. הוא ביזבז את כל הכסף שהרוויח על סמים. הייתה תקופה שבה שאף קוקאין כל ארבע דקות, וב־1975 הוא ניצל ממוות ממנת יתר.
"הייתי חוטף התקף אפילפטי ומכחיל, אנשים היו מוצאים אותי על הרצפה ומשכיבים אותי לישון, ו־40 דקות לאחר מכן הייתי עושה עוד שורה״, הוא סיפר בשנות ה־90 על הגמילה הארוכה, "כשאתה לוקח סם ואתה לוקח משקה ומערבב את שני אלה יחד, אתה חושב שאתה בלתי מנוצח. וכל זה קרה עם התפרצות מגפת האיידס. אני האיש הכי בר־מזל בעולם״.
ההתמכרות של ג׳ון לקוקאין לא הייתה סוד גדול, מספיק היה לראות את האנרגיה איתה הופיע ואת היכולת להפיץ להיט אחר להיט אחר להיט. בשיא הטרלול המוחלט שבו חי הגיעה עוד הופעה בדודג’ר סטדיום. שתיים בעצם, יום אחרי יום, מול 110 אלף איש. אלה היו שלוש שעות פסיכדליות לגמרי, אליהן הגיע ג׳ון בתלבושת מעוטרת פייטים של קבוצת הבייסבול לוס־אנג׳לס דודג׳רס. מדי הבייסבול האלה הפכו לאיקוניים כל כך, עד ששימשו בפוסטרים של הסרט הביוגרפי Rocketman מ־2019. "הזיכרון הכי טוב שלי מההופעות האלה היה החשמל מהקהל", אמר ג׳ון עשרות שנים מאוחר יותר, ”הרגשתי את האנרגיה רוטטת לי מכפות הרגליים״.
× × ×
28 במאי 1979, אולם הקונצרטים רוסיה, מוסקבה. אלטון ג׳ון כמובן אף פעם לא ברח מפוליטיקה או מהופעות שהן הצהרות בוטות, לא תמיד פופולריות או קלות לעיכול. ב־1981 הופיע בדרום־אפריקה של ימי האפרטהייד למרות חרם עולמי רשמי, ושנתיים קודם היה כוכב הרוק המערבי הראשון שחצה את מסך הברזל. לא היה בהופעה הזו במוסקבה שום דבר מהספקטקל הרגיל שלו. הוא ישב מאחורי פסנתר עם כובע מצחייה, מלווה רק בנגן כלי ההקשה הקבוע שלו, ריי קופר. דווקא המינימליזם הזה איפשר לו להראות עד כמה גדול הוא באמת. אנשי הקג״ב בקהל היו מאוד מרוצים.
השאלה היחידה שנותרה פתוחה סביב ההופעה הזו הייתה האם הרוסים נענו לדרישות הסטנדרטיות של אלטון ג׳ון, שכללו בין היתר טלוויזיה עם גישה למגוון ערוצי ספורט, מיץ חמוציות, חלב רזה, ורדים אדומים ולבנים, והכי חשוב - חדר שני במלון, בו יישמר אוסף משקפי הראייה היקרים שלו בטמפרטורה של 16 מעלות.
אגב, ג׳ון בכלל לא נזקק למשקפי ראייה כשהחל להופיע איתם, ובמשך עשרות שנים הם היו רק אקססורי. היום הוא כבר באמת לא יכול לראות כלום בלי משקפיים.
× × ×
13 בספטמבר 1980, סנטרל פארק, ניו–יורק. כל אחד הרי חולם ללכת להופעה שבה זמר יושב ליד הפסנתר ושר בלדות נוגעות ללב כשהוא לבוש בתחפושת של דונלד דאק. זה בדיוק מה שזכו לו 400 אלף איש שמילאו את סנטרל פארק בערב נפלא של סוף קיץ. בהופעה הזו ביצע ג׳ון את הבכורה של I’m Still Standing, שהפך למעין המנון החלק השני של הקריירה שלו. הקליפ שהופק לשיר היה כמובן מוגזם לגמרי ובלתי נשכח. הוא צולם בקאן, שם התארחה אז גם להקת דוראן דוראן, וכולם יחד העבירו את ימיהם בהכנסת כמויות מגוחכות של שמפניה וסמים לגוף. לפי הגיטריסט של דוראן דוראן, אנדי טיילור, אחר צהריים אחד הלהקה פשוט שימשה כבלדרית אלכוהול עבור ג׳ון. בקבוק נגמר - ובקבוק נפתח. "החלטנו שיהיה מצחיק לגרום לו להשתכר לגמרי ומילאנו אותו במשקאות״, סיפר טיילור, “הוא צרח 'הו, אתם בנים מקסימים', הוא אהב כל דקה. הוא היה כל כך שיכור, שעלה לחדר שלו והרס אותו לגמרי. היה כאוס, אבל הייתה מסיבה נהדרת“.
× × ×
14 בדצמבר 1986, מרכז הבידור של סידני, אוסטרליה. שנים של התעללות במיתרי הקול הגיעו, בסופו של דבר, לדרוש את המחיר באמצע שנות ה־80, אז נזקק ג׳ון לניתוח דחוף בגרון. למרות זאת הוא המשיך להופיע, גם כשירק דם בכל לילה. גם בהופעה בסידני, שהייתה האחרונה שלו לפני הניתוח, הוא לא לקח אפילו רבע צעד לאחור והייתה לו גם עוצמה מיוחדת, עם תמיכת התזמורת הסימפונית של מלבורן. אלבום ההופעה, Live in Australia with the Melbourne Symphony Orchestra, הוא אירוע מוזיקלי יוצא דופן ואלטון ג׳ון נשמע בו שונה - ומהרבה בחינות מרגש יותר. בינואר 1987 עבר ניתוח להסרת פוליפים לא סרטניים ממיתרי הקול, הליך שגם הציל את קולו וגם שינה אותו. "הקול שלי הוא הדבר האחד שבאמת השתפר הכי הרבה במהלך השנים האחרונות", אמר, "יש לו עכשיו יותר תהודה“.
× × ×
20 באפריל 1992, אצטדיון וומבלי, לונדון, הופעה עם אקסל רוז במחווה לפרדי מרקורי. המיניות של אלטון ג׳ון הייתה, כמובן, בסיס לשמועות מתחילת דרכו, אבל הנושא לא צף פומבית עד שכתב “רולינג סטון”, קליף ג‘אהר, אמר לו במהלך ראיון ב־1976: ״אנחנו יכולים להיות אישיים? האם לכבות את הטייפ?" ג'ון ענה: "תמשיך". ג'אהר שאל אותו על אהבה, וג׳ון אמר: ״אני לא יודע מה אני רוצה להיות בדיוק, אני פשוט עובר שלב שבו כל סימן של חיבה מינית יתקבל בברכה“. ג'אהר שאל אז ישירות אם הוא דו־מיני. "אין שום דבר רע בללכת לישון עם מישהו מהמין שלך“, ענה ג‘ון, "אני חושב שכולם דו־מיניים במידה מסוימת. זה לא רק אני וזה לא דבר רע״. מאוחר יותר היה ג׳ון נשוי זמן קצר לאישה בשם רנטה בלואל, וב־1988 יצא לגמרי מהארון. שנות ה־80 באמת, אבל באמת, לא היו תקופת Woke, ואלטון ג׳ון היה אז אמיץ מאוד וגם התקבל באהבה גדולה. אולי בגלל זה לאורך השנים הוא גילה חמלה כלפי מפורסמים שנחשבו הומופובים. למשל, אקסל רוז.
כשגאנז אנד רוזס שרו Immigrants and faggots... start some mini Iran or spread some fuckin’ disease (מהגרים ומתרוממים מתחילים איזו מיני־איראן או מפיצים איזו מגפה מז***), זה הדביק לרוז תווית הומופוב כמעט נצחית - אבל אלטון ג׳ון לא הסכים להיות חלק מזה. ״מעולם לא חשבתי שהוא הומופוב", אמר ג‘ון, ושר עם רוז את רפסודיה בוהמית בקונצרט המחווה לפרדי מרקורי בוומבלי. כשאלטון ג'ון נכנס להיכל התהילה של הרוקנרול, רוז היה זה שנשא את נאום הפתיחה של האירוע.
מקרה מעניין נוסף הוא הידידות שפיתח אלטון עם אמינם, ראפר עם היסטוריה של התבטאויות הומופוביות. ״האזנתי לכל השירים שלו והתפרקתי״, אמר ג׳ון ב־2017, ״איך מישהו יכול לחשוב שאלה הדעות שלו? הוא כותב על איך שהדברים מתנהלים בעולם, זה לא מה שהוא חושב. התיידדתי איתו מאוד. אני אלחם למען כל מי שהאידיוטים שם בחוץ לא מבינים, ומייצגים בצורה שגויה". זו לא סתם ידידות, אלטון ג׳ון עזר לאמינם להיגמל מסמים והוא המנטור שלו עד היום.
כמובן שהיו גם לא מעט הסתבכויות על רקע מיני. ב־2016 טען שומר ראש לשעבר בשם ג'פרי ונינגר כי ג׳ון הטריד אותו מינית לפחות שלוש פעמים. הזמר הכחיש ואמר כי ונינגר רק מנסה להוציא כסף. התביעה הוסדרה מחוץ לבית המשפט. באותה שנה התראיין ג׳ון לניל טננט מהפט שופ בויז, וזה שאל אותו מתי הבין לראשונה שהוא הומו. ג'ון שיתף כמה אנקדוטות מביכות על גיל ההתבגרות, אבל אחת מהן הייתה מחרידה: "בבית הספר כולם התהדרו במין, ואני רק רציתי שמישהו יטריד אותי. כשהלכתי לטיפול, המטפל אמר 'אני חייב לשאול אותך אם הוטרדת‘, ואני עניתי, ׳לא, אבל אני מת שמישהו יתעלל בי, רק כדי ללמד אותי, רק כדי לגלות, אתה יודע?“
× × ×
6 בספטמבר 1997, לונדון, הלוויית הנסיכה דיאנה. הרצח של ג'יאני ורסאצ'ה ביולי 1997 זיעזע את את אלטון ג׳ון עמוקות, והוא התנחם אז אצל חברתו הטובה, הנסיכה דיאנה. שישה שבועות בלבד לאחר ההלוויה של ורסאצ'ה, נהרגה דיאנה בתאונת דרכים בפריז. ג׳ון השבור ביצע בהלוויה גרסה מחודשת של Candle in the Wind לעיני יותר מ־2.5 מיליארד איש ברחבי העולם. "הייתי צריך לגייס את כל שנות המקצועיות והניסיון שלי כדי לא להתפרק באמצע״, סיפר.
מיד אחרי ההלוויה, באותו יום, הוא נכנס לאולפני Townhouse בלונדון ויחד עם המפיק המיתולוגי של הביטלס, ג'ורג' מרטין, הקליט את Candle in the Wind החדש, רק עם רביעיית כלי מיתר ופסנתר. השיר מכר 33 מיליון עותקים ברחבי העולם והיה 14 שבועות במקום הראשון של מצעד “בילבורד”.
נראה שהאדם היחיד שהביצוע הזה לא גרם לו לבכות, חוץ ממנהל הבנק של ג׳ון, היה איש הרולינג סטונס קית׳ ריצ׳רדס, שאמר כי ״הכתיבה של אלטון ג'ון מוגבלת לשירים לבלונדיניות מתות״. נו־נו, אלטון ג׳ון מעולם לא פגש עלבון שהוא לא יכול להגיב לו היטב: "אני שמח שוויתרתי על סמים ואלכוהול, זה נורא להיות כמו קית' ריצ'רדס. הוא פתטי, הוא קוף עם דלקת פרקים".
× × ×
25 במרץ 2007, מדיסון סקוור גארדן, ניו–יורק. ההופעה ה־60 של אלטון ג׳ון בגארדן הייתה גם מסיבת יום ההולדת 60 שלו, וכללה הופעות אורח של רובין וויליאמס, וופי גולדברג והודעה מוקלטת של הנשיא לשעבר ביל קלינטון. לאורך השנים לא הייתה לג׳ון בעיה להקפיץ סופרסטארים להופיע איתו, אבל גם לא הייתה לו בעיה לנהל איתם מלחמות, וככל שהנמסיס היה דיווה גדולה יותר, כך נשלפו ציפורניים ארוכות יותר.
מפורסם מכולם הוא כנראה הכאסח עם מדונה. ג׳ון באמת לא פיספס הזדמנות לעלוב באישה שהצליחה לפחות כמוהו. ב־2012, אחרי שמדונה הופיעה במחצית של הסופרבול, ג'ון אמר ש"הקריירה שלה הסתיימה" והשווה אותה ל"חשפנית ירידים". את שיר הנושא שלה לסרט Die Another Day כינה "שיר ג׳יימס בונד הגרוע אי פעם". כשהייתה מועמדת לפרס Q הבריטי היוקרתי בקטגוריית ההופעה החיה הטובה ביותר, אמר אלטון ג׳ון: ״ממתי ליפסינק זה חי? צריך לירות במי שעושה ליפסינקינג על הבמה כשאתה משלם כל כך הרבה כסף לראות אותם בהופעה״. בסופו של דבר נפגשו השניים במקרה במסעדה, ג׳ון הזמין את מדונה לארוחת ערב והתנצל.
והיה גם הסכסוך הביזארי עם לייזה מינלי. ב־2002 נישאה דיוות העל למפיק המוזיקלי דיוויד גסט. ג׳ון אמר שהוא "רוצה לקנות ללייזה מינלי בעל הטרוסקסואל“. הצהובון "הסאן" טען כי גסט כל כך כעס עד שנתן לשומר ראשו, עימאד הנדי, 25 אלף דולר כדי שירצח את אלטון ג׳ון. הנדי אמר כי הכל כבר היה מתוכנן, אבל הוא קיבל רגליים קרות ברגע האחרון. גסט כבר לא בחיים. אולי זה סיפור אמיתי ואולי לא, מי יודע.
הסכסוך העצוב ביותר של אלטון ג׳ון היה עם דיוויד בואי. בצעירותם הם היו חברים טובים שהופיעו באותם מועדונים, עד שג׳ון נעלב ממשהו שבואי אמר והשניים לא דיברו 40 שנה. בואי מת ב־2016 מבלי שהם ישלימו. ״החיים כל כך קצרים והעברתי חלק לא קטן מהם בריבים מטופשים על שטויות״, אמר ג׳ון אחרי מותו של בואי, ״עכשיו אני יושב ובוכה על כך שאף פעם לא אוכל יותר לשבת איתו שוב ולצחוק על כל העולם״.
tzippy@yedioth.co.il
